אוףףףףףף לא סובלת אותהההההה - הריון ולידה

[

עמית, זה כ"כ הקש ששובר כל פעם מחדש את גב הגמל. אחרי שביקשנו מהם עזרה ולוקח לנו זמן לבקש עזרה - בטח מהם. ועד שביקשנו והם סירבו - (ראית הורים כאלה?!) - כל דבר פשוט מסמן אותם בX אצלי. גם דברים קטנים כאלה. אם לא היה לזה תקדים הייתי אומרת בציניות טוב לפחות היא זכרה שיש לה נכדים בעולם הזה וקנתה להם משהו אפילו אם זה עלה לה להשקיע בהם 10 שקלים (ולא לא קשה להם כלכלית). אבל לאור השתלשלות העניינים בתקופה האחרונה כל שנותר לי לעשות הוא:

היא עדיין ממשיכה?

כן, שמעתי על הורים כאלה..
[

ויותר מזה אני אגיד לך - זו היתה עזרה כלכלית! איך היא ישנה בלילה???

לרגע חשבתי שזו ההודעה שלי

אני עדיין

אני המון שנים הייתי תקועה במצבך!
לא יכלתי לסבול את המשפחה של בעלי (עד היום)
מהרגע שכף רגלי דרכה בביתם לא הייתה כימיה (מצידם ואח"כ מצידי כפועל יוצא). זה מעולם לא קרה לי עם אף אחד, בשם מצב... הסיטואציה הייתה הזויה מבחינתי.
כי תמיד תמיד הייתי אהובה ומוערכת...

יש המון דברים שקשה לי מאוד לשכוח שעשו לי, ואני לא טיפוס שנוטר טינה
"...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..."

פייס: ortal_hori

תראי, בגדול ברור שאת צודקת.
המצב אצלנו הוא ממש מתחת לפני השטח. כשאנחנו ניפגשים זה תמיד נשיקה ומה קורה וכו'. היא בקושי יוזמת אמנם קשר אבל כשהיא מתקשרת אני לא מסננת אותה. זה לא משהו ברור שהקשר מאפן. אגב עם הכלה השניה יש לה בדיוק אותו קשר כמו איתי ואיתה פעם אחת היה פיצוץ אבל דברים די התישרו מאז וחזרו להיות כמו בד"כ.
בעלי אפרופו גם היה המום מהתגובה שלהם כשביקשנו בסה"כ 2000 שקל הלואה!!!! כי היה קשה לנו למשוך מהעו"ש בבת אחת סכום כזה ונעננו כמו שנעננו. הוא היה כ"כ המום ופגוע שאמר לי אנחנו קונים לבד (וגם זה היינו צריכים לעשות בחשאי כי אם ההורים שלי היו שומעים הם היו הורגים אותנו שלא לקחנו מהם). אחרי זה כמו שכבר אמרתי היו עוד כמה אירועים כאלהלא על רקע כלכלי דוקא. באיזשהו שלב אולי היא תפסה את עצמה וקלטה איזה מגיעילים הם שאפילו לא שאלו איך הסתדרנו בסוף עם ה2000 שקל שהיא מנסה קצת לפצות על זה עכשיו ולכן כנראה קונה גם אם ב2 שקל מתנות לילדים כבר פעם שניה החודש אחרי שהילדים שלי לא רואים ממנה בערך כלום. בקושי שוקולד. אפילו ליום הולדת של שחר היא לא קנתה כלום ושנה שעברה הגיעה ליומולדת בלי כלום והתנצלה בפני כאילו שבפני היא צריכה להתנצל.
ברור לי שכרגע אני עמוסה עליה ועל חמי בגלל שרשרת האירועים ובגלל ההורמונים. אבל יחד עם זאת קשה לי להאמין שמשהו ישתנה אחרי הלידה. כי כאלה הם. אמא שלי אומרת לי כל הזמן דברים עליהם ואני מסרבת להסכים איתה אבל אולי היא צודקת. ואמא שלי אמנם לטובתי אבל היא די צודקת בהרבה דברים. (למה לחלק מהילדים כן מממנים לימודים ולחלק לא? למה גם כשלא הציעו עזרה במימון הלימודים של בעלי והם יודעים שאין לנו גרוש על התחת כי בעלי רק רק לומד חמישה ימים בשבוע מבוקר עד ליל אפילו לא שאלו ברמת ההתעניינות איך אנחנו מסתדרים?) לא יודעת מה להגיד לך אפילו עם הילדים הם לא מציעים עזרה. היא משתדלת מאז כל הקטעים שהיו לאחרונה לבשל (רק!) לבעלי אוכל חם שיהיה לו למשך השבוע - ומה עם שאר המשפחה? היא מביאה מנות קצובות לפי ימים. ומה איתי? אני עז? ומילא הייתי עז! אבל אני עז בהריון! בחודש תשיעי - ואני לא מתכוונת בצחוק אני נורא רצינית.
מה שאני עשיתי בחושבים שלי זה הנמכתי ציפיות מהם לאפס. אם פעם הייתי שוקלת לבקש עזרה כשההורים שלי לא יכולים היום אני אצא מוקדם מהעבודה ואחסיר שעות ולא אבקש ממנה כי כשלא רוצים לעזור - לא צריך. ואז אני לא מצפה ולא מתאכזבת. אבל כל פעם שאני רואה את הפרצוף שלה זה עושה לי

ואגב המצב הזה בכלל לא היה מהיום הראשון שכף רגלי דרכה שם... זה הופיע בהתחלה כניצנים קטנים של קמצנות וניצול הילדים באירגונים לחתונה והמשיך אח"כ אחרי הלידות. ועם כל לידה זה רק נעשה גרוע יותר...

אורטל - זה בחלט נשאר ארוז וזה בהחלט יהפוך להיות מתנה

מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!
------------------------------------------------------------------------------------------
לפני שנולדו ילדינו הכרנו עולם, לאחר שילדינו נולדו התחלנו להכיר את עצמנו.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
לעתים מאד רחוקות אנחנו מקבלים בחיים את מה שאנחנו רוצים, אבל אנחנו תמיד מקבלים את מה שאנחנו צריכים.

--------------------------------------------------------------------------------
אין דרך אל האושר- האושר היא הדרך!

וואי כמה שאני יכולה להבין את המטען שיש לך איתם ..
גם לי יש מטען שכבר מתחיל להיות מטען חורג וזה מתחיל להשפיע על התחושות שלי כלפיהם ברמה שאני לא חושבת שיש דרך חזרה ,
ואין לימושג מה עושים עם זה ! לפוצץ - תאמיני לי - חשבתי .. אבל אני לא יודעת אם זה "נכון".. אם יש דבר כזה " נכון" במצב שכזה ..

גם צלי זה היה ככה זוכרת?
זוכרת כמה הייתי מתלוננת על החמים שלי כשהייתי בשוודיה?
אז התמזל מזלי והצלחתי להחליף אותם

גם אני רוצה להחליף חמים . אבל בלי להחליף בעל

חחחחחחחחחחחחחח פנינה נקרעתי מצחוק

פנינה

מעצבן!
אין לי מה להגיד לך חוץ מ-

אני מאוד מבינה אותך...
כל משפחה והפאקים שלה...
היום אמרה לי מישהי מהעבודה שחמות וכלה לא מסתדרים זה משהו שעוד כתוב בתורה

אני בעד לשמור על קשר מינימלי...
להגיע מידי פעם לארוחות שישי/שבת או אמצע שבוע
לא להרבות יותר מידי בדיבורים
לא לשתף יותר מידי
קשר כזה של כבדהו וחשדהו, בלי יותר מידי מגע...
ובלי יותר מידי ציפיות...

בינתיים זה די עובד אצלינו...
אבל יש עוד המון מה לשפר...


"...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..."

אהבתי את הכבדהו וחשדהו

אני דווקא בעד המשפט "רחוק מתוק"
תראי למשל אצלי - כבר חודשיים כמעט שלא ראיתי את חמותי והיה לי דווקא סבבה בנשמה ..היום רק מלחשוב שהיא תבוא אלינו - ואיך נהיה לי רע , אה??

אני רואה את הטלפון שלה על הצג של בעלי ונהיה לי