איזה מקום נחמד! - הריון ולידה

היי בנות,

תודה למי שענתה להודעה הקודמת שלי - אני שמחה שמצאתי מקום כיפי! מקווה שגם אני אוכל לעזור ולתמוך ולא רק לקטר :)

אז קצת על עצמי: אני בת 28 וחצי, נשואה שנה וחצי, בהריון של שבע שבועות וקצת, נקלטתי ממש מהר, לתדהמתי, כי חודש אחד ניסיתי כזה לא רציני, קיבלתי מחזור, בכל זאת התבעסתי, עוד חודש ניסיתי קצת יותר ברצינות ולמזלי נקלטתי....
הייתי בשוק לגמרי, למרות שאיפה שהו בפנים כבד ידעתי שאני בהריון - יש בינינו בטח כאלה, עם תחושה פנימית שאין להן שום בסיס הגיוני אבל זו אמת לאמיתה, מה שזה לא יהיה.
עכשיו השוק קצת פחת ואפילו התרגלתי למחשבה שאני בהריון, למרות שאני עדיין מתרגשת מלהגיד את זה. לא סיפרתי להרבה אנשים - רק למנהל בעבודה וכמה חברים ממש קרובים.
ביום ראשון הייתי צריכה לעשות בדיקת דופק אבל הופיע לי איזה דימום כמה ימים לפני כן, התחלתי ממש לבכות, רצתי לרופא, הוא אמר שלא ברור מה זה, העובר נראה תקין בגודל לגיל הריון, אבל לא בדק דופק כי אמר שזה מוקדם מדי ולא ניתן לעדת אם ההריון תקין או לא, ואמר לי לנוח. דחה אותי מיום ראשון, אז מחר אני הולכת לבדוק אם לעוברי החמוד שלי יש דופק...

האמת היא שהתקרית הזאת עם הדימום הרסה לי את כל הכיף מהחוויה של הריון, אני מאז חיה בדאגות בלתי פוסקות ובסרטים למיניהם, כי המחשבה שיש בתוכי עובר שאולי לא חי גורמת לי לצמרמורת ודמעות.... אני חולמת המון חלומות, לא כולם טובים, ומוטרדת יותר מהרגיל.... הדימום לא ממש פסק, זה לא ממש דימום אלא הפרשות לא ברורות שלא מפסיקות, אבל אני חוששת ללכת כל פעם לרופא שלא יכול להגיד לי כרגע שום דבר עד שבוע שמיני. הכי קשה זה לחכות....

אז הנה, התבכיינתי לכן, סליחה שבכמויות כאלה, כי אין לי ממש למי - בעלי לא ממש קולט מה עובר עליי, ובגלל שלא סיפרתי כמעט לאיש לא מצאתי זוג אוזניים קשובות.... :(

אודה לתגובות, אולי מי שהיה לה ככה תספר לי משהו מעודד....