מה הייתן עושות במקומי? - הריון ולידה

שמתי לב שמאז הלידה אני די מחפשת "לברוח מהבית" בכל הזדמנות שיש..
סידורים שהייתי שונאת פתאום אני מוכנה ללכת בכיף.. כל דבר רק לצאתתת..
ואז פתאום נפל לי האסימון שאני יושבת בבית בעצם כבר מעל שנתיים!
לא עובדת ולא פוגשת אנשים בגילי כמו שכל אחד צריך פשוט במשך כמעט שנתיים רואה אך ורק את בעלי,אמא,אחותי ואולי עוד חברה ובמשך כמעט ארבעת החודשים האחרונים מתעסקת רק בטיטול-סימילאק-השכבה-בכי וכו'..
ואני לא רואה את עצמי כבנאדם כזה זו לא אני!
אז חשבתי ללכת לעבוד.. זה לא שהבית יקרוס אם אני לא אעשה את זה אבל יש סבירות גבוהה שאני כן אקרוס..
יש לי אפשרות להשאיר את ליעד אצל אמא כל יום..
העניין הוא .. לא יודעת.. אתן הייתן עושות את זה מבלי להיות חייבות?
כי מצד שני כואב לי עליו.. אני לא רוצה ש"יגדל בלעדיי" כזה..
אני רוצה שימשיך לאהוב אותי ולהיות קשור אליי כמו שהוא עכשיו..
ושייתן רק לי את החיוכים המתוקים והביישניים האלו כשהוא מתעורר ואת הצחוק שלו כשאני מדגדגת..