היום הרגשתי שאני מאבדת את השפיות! - הריון ולידה

מה זה??? זה גיל שנתיים הנורא שמדברים עליו???

חייבת לפרוק כי אם לא אני אתחרפן!!

היינו חייבים להתארגן למעון, שזה אומר להיות מתוקתקים ב7:20 ולא דקה יותר כדי שבעלי יחזור מתפילה לקחת אותו למעון בדרך לעבודה..

אבל אז הוא פשוט לא הסכים!! השעין את הראש על הדלת ובכה "אבא אבא".. לא עזרו כל הפיתויים! עוגיה, עוגה, בקבוק שתיה.. כלום!!!!! בוכה ובוכה....

אחרי 5 דקות שנשארו לנו 20 דקות להתארגן החלטתי שחייבים להתחיל, אז לקחתי אותו בכוח לספה להוריד פיז'מה, ומה אני מגלה?? כולו!! מאחורה מרוח בקקי (ממש סליחה על התיאור..) ואם זה לא מספיק אז כדיי להוריד את הגופיה- בכוח, אני מזכירה, כי הוא רק צורח ומתקפל ולא מסכים לעמוד, עוברים דרך הפנים וההשיער ומה לא

בקיצור, מסכן שלי, ניגבתי עם מגבונים את כולו בתור התחלה, ואז הכנסתי אותו למקלחת, למזלי היו מים חמים ופשוט קרצפתי אותו.

ואז התלבשנו.. בעלי חזר באמצע ההלבשה (כשהכל כזכור מלווהה בצרחות והתקפלויות) והיה המום..

בקיצור, כשהוא יצא מהבית כבר היינו חברים.. הוא עשה לי שלום ונתן לי נשיקה, אבל אאני נשארתי עם טראומה.
ירדו לי ממש דמעות מהאשמה עצמית לא מוצדקת, על איך שהתנהל הבוקר

וזה עוד אחרי הלילה הראשון (והאחרון!! אני מקווה!!!) שהתעוררנו מהגזים של הקטנטונת שהייתה כזו בובה חסרת ישע..)

מקווה שהיום יעבור יותר בקלות ממה שהוא התחיל..