הילד שלי התחרפן.... - הריון ולידה

יואווו ממש כמו תהילה בתקופה האחרונה ממש אותו דבר גם עם היומולדת והנייר טואלט לדעתי זה בגלל ההריון, לפעמים כשאני כועסת עליה אז היא אומרת שהיא לא אוהבת את התינוק שלי למחרת כשנרגעה אמרתי לה שאני אוהבת אותה יותר מאשר את התינוק ושאני אוהבת שהיא ילדה גדולה כי עוד מעט היא תהיה האחות הגדולה בקיצור כל פעם שהיא טובה אני מעודדת אותה אבל אם היא מתנהגת לא יפה ואני מאיימת אז גם צריך לקיים אחרת היא לא תפסיק.. לי יותר קשה עם זה אבל בעלי מצליח להיות איתה קשה יותר למשל היא אוהבת שהוא מרים אותה במדרגות( קומה 4 ) בקיצור בגלל שהיא לא התנהגה יפה הוא העניש אותה שלא ירים אותה יותר וזה עוזר 

אוי ממוש, זה מוכר!! כ"כ מוכר..
גם ההתמוטטות עצבים שלך, ולא בצחוק..
[

מאמי, אומנם אין לי ניסיון פיזי ממשי אבל 3 שנים בגן ילדים, קורסים וסדנאות חינוך לימדו אותי
קודם כל שמאיימים - חייבים אבל חייבים לקיים!
לא משנה כמה קשה זה יהיה, כמה פשוט יותר לוותר וכמה אנרגיות תחסכי בזה.
כשאת מפרה הצהרה - את גורמת לקושי עצום יותר לפעמים הבאות
הילד יודע שהמילה שלך נתונה לשינוי וחבל... מילה של הורה אמורה להיות קדושה, נחרצת
אם איימת - ביצעת (בגלל זה עדיף להימנע מהצהרות שאת יודעת מראש שלא תעדמי בהן)
בקשר למכות - אני מדברת בעיקר על העיקרון שהוא מרביץ לך - ממליצה לך לעצור הכל,
לשנות סבר פנים במיידית ולהגיד בטון נוקשה וסמכותי - לאמא לא מרביצים!
וחוזר חלילה עד שהוא יבין שלאמא בשום פנים ואופן, יתפוצץ העולם, לא מרביצים

אה עוד משהו ששכחתי, המון פידבקים חיוביים על דברים והתנהגות חיובית
רק פידבקים חום ואהבה יוציאו אותו מההתנהגות הזאת ...
ותתני לו המון תפקידים (אחראיות ובגרות)

אבל שוב, במקרה של התנהגות שלילית לא משנה מתי - התגובה שלך צריכה להגיע

בהצלחה

פייס: ortal_hori

קודם כל, זה ממש לא קל

לגבי היומולדת - אתן צודקות.
אני פשוט הייתי חייבת לצאת איתם לאנשהוא.. וכנראה שלא הייתי צריכה לאיים
לרוב אני עומדת במילה שלי

שירה - לגבי הפח - ברור שהוא אסף הכל.
אני גם כל הזמן מסבירה לו שהוא מפסיד מהתנהגות לא טובה. אני מאוד מאוד קשוחה איתו, מאוד.

הוא מקבל מלא חיזוקים חיובים, מקבל יחסית למה שאני יכולה לתת מקסימום של תשומת לב אישית. אני גם עושה איתו שיחות ברמה האישית כשהעניינים רגועים.
(נגיד אתמול בערב עשינו שולם שולם והחלטנו שהוא עוזר לי - ובאמת הבוקר זה החזיק לאיזה חצי שעה..)

בחיי ניסיתי הכל- עדיין הוא חוטף קריזות בצורה לא הגיונית, ומתנהג בצורה שמזכירה לי את גיל שנתיים הנוראי אצלו. והוא ילד כזה נבון.. הוא מבין שהוא לא בסדר.. הוא בוודאות עושה את זה כדי לפגוע בי או להרגיז אותי או להוציא אותי משלוותי- ואני פשוט לא מבינה למה? למה? איפה הטעות שלי???

נראה לכם שזה בגלל ההריון? עד כדי כך? הוא הרי לא לבד.. יש את ניצן - חשבתי שעוד ילד לא יאיים עליו כ"כ...

הוא לא עושה את זה כדי לפגוע, או כדי להוציא אותך משלוותך ואת לא אשמה, תוציאי לך את זה מהראש. הוא כנראה מוציא תסכולים שלו, או בודק גבולות, או שניהם. ויש להם כשרון לחרפן אותנו...

לא קל בכלל