תגידו לי שזה בסדר.... - הריון ולידה

אהבת חיי כבר בת 8 חודשים ועדיין מתעוררת בלילה כדי לינוק. עד לפני חודש וחצי לא היה איכפת לי לקום מתי שהיא מבקשת, אבל מאז שחזרתי לעבודה זה פשוט קשה. אני מרגישה כמו סמרטוט סחוט.
בלילות האחרונים אנחנו מנסים להקפיד על לו"ז ועל הגבלת הנקה בלילה, וזה באמת שיפר את המצב (פעמיים היא הגיעה למצב של 8-9 שעות רצוף ללא הנקה). הלילה, לעומת זאת, היא הלכה לישון בשמונה (כמו כל לילה), קמה ב-23:00 וינקה, ואח"כ קמה ב-5:00 כדי לינוק. אני הלכתי לישון רק ב-1:30. אז קמתי נורא עצבנית. נורא נורא עצבנית.
השילוב של העצבנות שלי עם הצרחות שלה (משום שאני מנסה להימנע מלהניק, כדי למשוך עוד קצת) הוא לא מוצלח בלשון המעטה. בסוף אני מוציאה את העצבים שלי עליה... קצת מרימה את הקול, קצת קוראת לה קרציה... ואז מרגישה ממש ממש רע עם זה. וזה ממש לא עוזר שבעלי מתעצבן עלי בעקבות זה ואומר לי להירגע (שזה הדבר הכי נורא לומר לבן אדם עצבני).
אני כבר לא יודעת מה לעשות. אני ממש מתוסכלת בלילות, נורא עייפה, ולא מצליחה לשמור על קור רוח למשך יותר מ-10 דקות. אני כל כך מאוכזבת מעצמי וכועסת על עצמי שאני מוציאה את העצבים עליה, אבל אני פשוט לא מצליחה לשלוט בזה.
תגידו לי שזה נורמלי... בבקשה... רגשות האשם מכרסמים בי..