בנות אני חייבת לפרוק- לא מצליחה להירגע - הריון ולידה

]

אני רוצה להגיד לך שאצלי זה היה יותר גרוע..
אצלי היא לא הייתה ישנה בכלל רק על הציצי.. זה היה המוצץ שלה..
הפסקתי להניק בגיל שנה וחצי.. שנה וחצי היא הייתה ישנה עליי בציצי..
כשהפסקתי להניק אותה היא הייתה ישנה מעט במיטה שלה ואולי בגיל שנתיים וקצת היא התחילה לישון "טוב".. כי היא עדיין קמה באמצע הלילה..
[/center]
]

כמו שאמרת, אין הרבה מה להציע מעבר למה שעשית... ועשית המוןןן!!!!

אני שולחת חיבוקים והמון חיזוקים ואני פה אם תרצי לדבר....

את אמא נהדרת!!!!!!!!

אז אומרת שיש מצבים יותר גרועים משלי?

אני לא מתכוונת להציע פתרונות, רק להגיד לך שזה טבעי להגיע למצב כזה אחרי לילות ללא שינה, כי שינה רצופה פחות משעה (ואפילו יותר) זאת לא שינה.

הגוף שלנו מתפרק כשאנחנו לא ישנים ולכן זה הכי טבעי שבעולם שאת ככה...

שולחת לך מלא

מיכל יש מצבים הרבה יותר גרועים משלך...אחיינית שלי לא הייתה ישנה בכלל!!! רק על הידיים וגם זה אחרי כמה שעות של נדנודים על הידיים וצרחות שלה!

אולי הפתרון הכי טוב זה שהיא תישן איתך במיטה.... לפחות ככה תישני....

לילוש
את לא מבינה אותי
אם היא היתה נרמדת אחרי כמה שעות
ל- כמה שעות
זה עוד מצב טוב!

הדס נרדמת - אחרי קצת ליטופים ולחישות (בלי נדנודים)
ואחרי שעתיים רצופות בתחילת הלילה
כ-ל חצי שעה היא קמה
, ממש כל חצי שעה
ועד 5 ב בבוקר -זהו!

וכמובן שאחרי זה אני עובדת עד 16:00!

טוב האמת שזאת לא תחרות כן? כל אחת והבעיות שלה

אוי קבלי מלא

אני קוראת ומרגישה כאילו אני כתבתי את זה !!! בדיוק אמרתי אתמול לבעלי שנמאס לי להיכשל 20 פעם ביום, ולהתאכזב כל כך הרבה. אני מנסה הכל ומצפה שהפעם זה יעבוד ומתאכזבת שוב ושוב. אפילו אמרתי שלהביא את התינוק הזה היתה טעות ובנוסף לכל אני צריכה לחיות עם זה ! אין לי מה לייעץ לך... אבל קבלי המון .
אני מעבירה יום אחרי יום, דקה אחרי דקה (מעולם לא הסתכלתי כל כך הרבה על השעון ) ומה שבטוח לא נהנית ממנו.

נועה, אני הרגשתי בדיוק כמוך בשבועות הראשונים אחרי הלידה...

מיכלי - נכון שלא ביקשת עצות, אבל אולי כדאי להשאיר את הדס לילה שלם עם אמא שלך כדי להתרענן ולאגור כוחות?

תוספת מדהימה למשפחתנו!

אין לי ממש פתרונות להציע... אבל אני יודעת שבשלב הזה כבר הייתי נכנעת ומכניסה אותה לישון איתנו...
לפחות תצליחו לישון קצת יותר... את החינוך תעשו בשלב מאוחר יותר
בכל מקרה מקווה שהמצב ישתפר בקרוב

אויי מאמוש... זה קשה... מפרק... מתסכל... מעצבן ובעיקר מעייף

אבל יקירה יפה שלי... זה יעבור זה רק תקופה...
קחי הרבה כוחות לא לאבד את העשתונות ובטח שלא לבכות כל היום...

מיכלי את אמא נהדרת!

תודה בנות אני מעריכה את זה מאד.

עדוש זה לא אוכל ולא פינוק. זה קיטור כי המוצץ נפל ובטח עוד משהו לעדיין לא גיליתי מהו...

ניקול קרן- גם אם אלך להוריי זה לא יעזור כי זה כולה לילה אחד ואז מה? זה שוב יחזור יום אחרי....
למזלי יש לי יום חופשי אז אני חוזרת לישון קצת לבד..

מיכל- אני מזה מבינה אותך אני כל הזמן הייתי בוכה היה לי דכאון לידה קל .
גם החוסר שעות שינה הוסיף והייתי מאוד עצבנית וגם אחרי שלושה חודשים חזרתי לעבודה עד ארבע והילד היה קם לי פעמיים בלילה ואת עוד צריכה לתפקד בעבודה כל כך הרבה זמן.
אנ ייכולה לעודד אותך בזה שהכל עובר ואת עוד תשני לילה שלם את תראי עוד קצת הכל משתנה

אווווווווווווווווווווווווווווי מאמי כואב לי לשמוע שאת בוכה

קודם כל יש לי שאלה בשבילך: מי אמר לך שכולן מצליחות?????? מאמי, כולנו באותה סירה ושתקום מי שתגיד שהיא אוהבת להיות ערה כל הלילה ואז לקום לעבודה!
מאמי סורי, אין לי לא עצות ואין לי דרך לעודד אותך לצערי, כי אני באמת מבינה מה את עוברת

שילי- גם מניקה וגם תמ"ל.
ובמעון אוכלת פירות וטחון בשר וירקות..

וואי וואי וואי איך שאני מבינה אותך

אהובה שלי, כמו שאמרתי לך בטל'... יהיה בסדר בע"ה
אני תמיד פה אל תשכחי את זה

שולחת לך ים חיבוקים

מאמי
אני מתה עלייך
את תראי שעם הזמן הכל ישתפר
ודרך אגב - סתם כדי שתדעי לא כולן מצליחות.. אני לא מצליחה בגלל זה רק בעלי קם בלילה ואני איתו לבד כל היום..אז את לא לבד יפתי.. אם זה מקשה עלייך ועושה לך כל כך כל כך רע אולי תנסו לעשת גם סידור דומה?

לללאאא זה לא דכדוך ולא דכאון. אני בטוחה זה פשוט שילוב של חוסר שינה + עבודה מרובה+ הורמונים+ ביקןרת עצמית קשה .

כי אני לא בוכה כבר על זה שאני לא ישנה. אני בוכה על זה שאני בוכה ככה מולה והיא כלכך נהדרת ומקסימה שכואב לי שהיא בכלל צריכה לחוות אותי עצובה- הבנת?

ולהתחבר לעוד אמהות- בשמחה... יש לי הרבה חברות אמהות אבל הקטע הןא שאצל כולן/רובן , התינוקות ישנים לילות שלמים.....אז אין להן מה לייעץ לי וזה סתם מוציא לי את העיניין...

מיכל, אם תשני לילה אחד בשבוע כמו שצריך בלי הדס בבית זה גם עוזר. בעיקר נפשית.
גם אני קמה לפעמים בלילה לתת לבר מוצץ. היא נרדמת עם מוצץ, הוא נופל במהלך הלילה והיא ממשיכה לישון. אבל אם היא מתעוררת ממשהו - קר, חם, רעש בחוץ - היא צריכה את המוצץ כדי לחזור לישון. אז אני שומעת אותה קוראת לי, אני רצה אליה (מתעוררת בדרך

אמנם כתבת שזה לא שרשור עצות כי אם חיבוקים, ואת זה יש לי בשפע בשבילך-

רובנו אם לא כולנו היינו שם,
אני זוכרת את עצמי בשוודיה לבד בלי משפחה שתעזור מידי פעם עוברת את מה שאת עוברת
ולא הייתה לי עזרה, הייתי בוכה ומרגישה בדיוק כמוך, אני רק יכולה לומר שזו תקופה חולפת ותנסי במשך היום לבקש עזרה מהמשפחה שיהיו איתה כמה שעות כדי שתוכלי לנוח אחר הצהרים שיהיו לך כוחות ללילה

רואים שאת אמא נהדרת ואכפתית.
התלבטתי אם לכתוב לך ואז חשבתי שאם מתסכל אותך לשמוע אמהות שהילדים שלהם ישנים לילה שלם אז אולי יעודד אותך לשמוע שהקטן שלי בן 3 ועדיין מתעורר בלילה לשתות אבל הגדול שלי ישן לילה שלם מגיל 4...
עשיתי הסכם עם בעלי שהוא מתעורר בלילה ואני מתעוררת בחמש בבוקר כשהם מתעוררים (כן...כן...5!!!!!) וזה נותן לו עוד שעה-שעה וחצי לישון.
הילדים של גיסתי ישנים לילה שלם אבל הם הרטיבו במיטה עד גיל 6-7 והילדים שלי יבשים מאז שהורדנו להם את הטיטול בגיל שנתיים.
כל אחד והצרות שלו...

מיכל היקרה:
נועה לא ישנה אף פעם לילה רצוף והיא כמעט בת
שלוש, מה עשיתי בשביל לישון? עד עכשיו היא בא אליי ואת האמת אין לי כח אני פשוט נותנת לה, אני יודעת שעד הצבא היא בטוח תתרגל לישון לבד

אחת ויחידה- היא ישנה איתנו בחדר (בית קטן) בנתיים....אין לה חדר משלה.ואני לא אשים אותה בסלון....

ניקול- בעבר הייתה אוכלת ארוחה אחרונה ברבע ל9 ונרדמת. בד"כ 180 סימילק...
ועכשיו,
אחרי שהיינו בסדנת שינה של האגיס ואמרו לנו להקדים , היא אוכלת ארוחה אחרונה ב 7 בערב והולכת לישון. מה שעוד יותר הרס את הכל שזה גם לא עזר ליקיצות וגם היא מתועררת יותר מוקדם!

ותודה לכן על החיבוקים והתמיכה

מאמי אני קוראת את כל ההודעות שלך בנושא ולא מגיבה אבל מבטיחה לך- קוראת בשקיקה כל תגובה של הבנות המקסימות פה- אולי אני אצליח ליישם משהו וגם אוכל לישון לילה כמו שצריך (אני עם שניים), את אמא מקסימה שצריכה גם לתפקד כדי להמשיך להיות כזו. את אומרת שאת כל לילה-שניים מנסה משהו אחר מתוך ייאוש, אני הייתי מציעה שתקחי שיטה אחת שהכי נראית לך טובה ומתאימה ותקפידי עליה שבועיים לפחות- הרי גם ככה את לא ישנה אז אולי תופתעי וזה יתפוס?

ואת לא לבד- בחודש הראשון הייתי קמה כל חצי שעה להרגיע את אחד הילדים ואז הם לא נרדמים, אח"כ מגיעה שעת האוכל, עד שמסיימים- השני קם..
ברגע שראיתי את עצמי בוכה להם בפנים מרב ייאוש הבנתי שאני חייבת לעבוד על עצמי פסיכולוגית והיום אני קמה כל שעה עדיין אבל- מחייכת!!!! אני שרה להם, מחבקת, מנשקת ותתפלאי-
אם אומרים לי שאכנס להריון עם עוד תאומים- אני עכשיו מוכנה!!!!!

אולי תעשי האכלת חלום? (חזרנו לימים הראשונים בדיון הזה...

אז אני אספר לך למה שאלתי:

את מתארת כמעט אחד לאחד את מה שאנחנו עברנו עם הילד הגדול. היו תקופות טובות יותר ופחות, אבל לא היו חיים קלים... אפילו שקלנו ברצינות ייעוץ שינה מקצועי בכמה אלפי שקלים..
אלא שאז.. לא הייתה ברירה כי הוא כבר טיפס מהלול, והיינו חייבים להעביר אותו למיטה גדולה, ולנו בחדר לא היה מקום, אז בלבכבד ובחששות רבים העברנו אותו למיטה בחדר משלו- בקומה למעלה!!! גם לנו אין איפה אחרת. זו דירת גלריה..

ונחשי מה??? לקח לו בדיוק יומיים להסתגל ופתאום קמנו בבוקר!!!!! אחרי לילה של שינה!!!!!

אני בחיים לא אשכח את האושר..

אז.. אל דאגה.. בסוף הכל מסתדר! תהיי חזקה!

מיכלושששששששששששש