תמר

,
איזה ילדון רגישי וחמודי יש לך!

חולה עליהם כאלו רגישים וחמודים! (גם 2 הבנים שלי כאלו...

)
בגדול, תהליך גיבוש הזהות המינית מתחיל בינקות ומסתיים בגיל ההתבגרות.
כן, יש בסיס ביולוגי מובהק לכל זה (גם אם "לא מאמינים בנטייה"), ובקיצור נמרץ - זה קשור לכרומוזומי X ו - Y (כרומוזומי המין הנשיים/גבריים) שנקבעים עוד בשעת ההתעברות, וההמשך בסביבה הרחמית בגדילה העוברית. אבל ברור שזה לא נפסק שם! לסוציאליזציה ולתהליך החיברות יש תפקידים מאד מאד מאד גדולים, חשובים וקריטיים בפיתוח הזהות המינית של אדם.
התיאוריות העדכניות יותר בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית מדברות על "אנדוגניות פסיכולוגית", לפיה אין קיטוב בין התנהגות "גברית" להתנהגות "נשית" ושני המינים גם יחד יכולים לאמץ דפוסים גבריים או נשיים יותר, לפי החינוך והסביבה. חוץ מזה, שבעולם המערבי שלנו כיום, הולכת ומתגברת הנטייה לשיוויון רב יותר בתהליך הגידול של בנים ובנות. המודל האנדוגני לפיו גם לבנים מותר להפגין רגשות (כולל פחד, תלות ואי יכולת, שנחשבים ל"נשיים") ולא תמיד לבטא כוח, ולבנות מותר לבטא אוטונומיות, הישגיות ותחרותיות, הוא מודל המקובל כתקין פוליטית בחברה המערבית המודרנית.
בין הגילאים 3-5 שנים מתרחש תהליך שבמהלכו מבינים הילדים את העובדה שמינו של אדם אינו הפיך, ושגורמים חיצוניים כמו לבוש או סוג משחק (בובות לעומת מכוניות, למשל) לא משנים אותו.
לגבי הרצון ללבוש גרביונים, לשים קשה או סיכות שיער או להתחפש לבת בפורים: ניתן לומר לו משהו בסגנון: "גם ילד בתחפושת של ילדה, וגם ילד שמשחק בברביות - נשאר בן".
זו אמירה שיכולה להרגיע אותו מאד (כי אולי הוא חושש שזהותו בסכנה כשהוא לובש גרביונים...), אך בלי להגביל את אפשרויות המשחק והדמיון שלו. אם מועבר לו מסר שלבן אסור ללבוש גרביונים, לשחק בבובות או לשחק עם האודם/מברשת איפור של אמא, הוא לומד שמינו אינו דבר יציב וקבוע, והוא עלול להשתנות בהתאם לאופי המשחק שלו/בגדיו/עיסוקיו.
דווקא המסר שבן יכול לשחק ולהתחפש כפי שהוא רוצה - הוא זה המחזק את תפישת קביעות המין! בנוסף להרגעת חרדות בנושא והעברת המסר שחופש הבחירה של בנים (ובנות) לא מוגבל למשחקים ועיסוקים מוגדרים!מקווה שהצלחתי לעזור מעט...
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il