אמהות לשלושה - הריון ולידה

אמנם אני אמא "רק" לשניים בינתיים... אבל אני חושבת שזה קורה לכל אחת החל מהלידה השנייה.
אני יכולה להעיד על עצמי שהיו לי והאמת עדיין עד היום יש רגשי אשמה - מצפון לגבי "הגדולה"... זה לא משנה אם יש גדול אחד או שניים...

ענתו'ש- באיזו זכות את לוקחת את הפריוילגיה של האמהות ל- 3??
[

מה שהכי קשה לי זה ששני הגדולים שלי מקבלים כ"כ יפה את השינוי, לא מגלים שום רגש של קנאה וכ"כ נרגשים מהתינוק ולכן זה גורם לי עוד יותר לרחם עליהם כי זה מרגיש לי כאילו אני לא מעריכה אותם מספיק. שלא לדבר על הסבלנות שפוקעת די מהר בעיקר כשאני עם שלושתם לבד והקטן בוכה. אציין שאין לי שום עזרה וזה עוד יותר מגביר את הקושי כנרטה. אכן חוויתי זאת גם עם המעבר לשניים אבל זה מתעורר ומתעצם מחדש כנראה עם כל ילד שנוסף... אני בטוחה שבהדרגה הדברים ישתפרו אבל סתם רציתי לשתף ולראות איך זה אצל אמהות נוספות במצבי.

אנחנו באותה סירה בדיוק
"..ילדיכם אינם ילדיכם
כי פרי געגועי החיים אל עצמם.
באים הנה דרככם, אך לא מכם.
חיים עמכם אך אינם שייכים לכם.
תנו לילדיכם את אהבתכם, אך לא את מחשבותיכם.
כי לא לכם הגיגיהם..."

מתוך "על הילדים"/חליל ג'ובראן

נשמע לא קל,
נראה שטוב שאני מחכה עם השלישי