סוף סוף-סיפור הלידה שלי - הריון ולידה

היי בנות! התגעגעתי מלא...
את האמת שבקושי יש לי זמן לנשום..אתן יודעות איך זה בהתחלה..
אז אני אנסה לקצר כי זה באמת סיפור ארוך..
אתן יודעות שהגעתי לבית חולים בגלל רעלת הריון בשבוע 35 ושם התאשפזתי...בקיצור..
ב35+6 בערב מדדו לי לחץ דם והוא היה גבוהה מאוד, הרופאה באה אלי ואמרה לי מותק, את הולכת לחדר לידה... אני קיבלתי את פחד חיי כי העובר היה רק 1800 גרם ולא הייתי מוכנה ללידה אבל לא ממש היתה לי ברירה.. עליתי לחדר לידה והרופאה באה והכניסה לי זרוז.. טבליה כזאת לבפנים.. ביקשתי מהבעלול לשים לי מוזיקה, אבל לפני שהוא הספיק, הציר הגיע.. ומשם לא היתה דרך חזרה.. צירים של לידה כל 5 דקות ופתיחה של 1וחצי... זה היה כאבים שלא יכולתי לדמיין.. הביאו לי טישטוש שחוץ מלגרום לי לדבר שטויות לא עשה כלום.. הצירים כאבו מאוד והציעו לי ללכת להתקלח על הכדור הזה..זה העצה הכי טובה שקיבלתי בחיים שלי..הכאבים באמת קצת פחתו אבל עדיין כאב מאוד..ככה במשך שעות ארוכות.. רציתי אפידורל כבר לא יכולתי יותר.. והסכימו אבל עד שהמרדימה באה עבר נצח.. בקיצור קיבלתי את הזריקה...ואז ירדו לי המים... הצירים אחרי ירידת המים היו גהנום עלי אדמות.. הרעדתי את בית החולים...האפידורל לא עבד וניסו לשים לי אותו מחדש במקום אחר אבל זה פשוט לא השפיע... צרחתי שיקחו אותי לקיסרי.. צרחתי את הנשמה מרוב כאבים ובעלול התחיל לבכות..היו לי איזה 7 מילדות בגלל הצרחות והכאבים.. ראיתי כבר את הגהנום מולי!! כל ציר לא ידעתי איך אני עוברת את הציר הבא..ואז המיילדת בדקה והייתי בפתיחה של 10! ואז התחלתי לדחוף, גזרו אותי קצת למטה תוך כדי שאני צועקת לה תוציאי אותו כבררררררר!! ואז אחרי כמה דחיפות הקטן יצא.. אני יושבת ומסתכלת והוא שוכב ומסתכל על המילדת.. אין קול.. אין ציוץ.. התחלתי לצעוק מה קרה?? למה הוא לא בוכה?? מיד לקחו אותו ממני החוצה ובעלי איתו.. שאלתי הוא חי?? ואף אחד לא עונה לי..כולם יצאו החוצה ונשארתי רק עם המיילדת.. הוא חיייי??למה אתם לא עונים לי? והמילדת הטיפשה עונה לי: אל תעשי עין הרע.. הייתי בהלם לא ידעתי מה לעשות שמעת את אמא שלי ובעלי בוכים ואומרים אחד לשני שהכל יהיה בסדר מבחוץ.. אחרי חצי דקה שעברה כמו נצח בעלי רץ אלי בצעקות ואומר לי הכל בסדר!!!הוא מדהים הכל בסדר!! נשמתי נשימה עמוקה ונרגעתי...עשו לי מלא תפרים אבל כבר לא הזיז לי אחרי הצירים הנוראיים..פתאום נכנס הרופא יילדים עם הקטן ואומר קחי תחזיקי אותו..לא האמנתי..כל כך פצפון..כמו בובה קטנה..הביאו לי אותו ל10 שניות ולקחו אותו.. משם ישר לאינקובטור ולפגיה.. בימים הראשונים בתוך האינקובטור והזונדה בפה והעירוי ביד היה פשוט זוועה לראות אותו..נשבר לי הלב.. אבל ברוך ה' הילד רצה לגדול ועלה כל יום עוד ועוד עד שיצא לאט לאט מכל הדברים האלה ואחרי שבועיים מתישים, שכל יום אני צריכה לעזוב בפגיה את התינוק הקטן שנולד לי ולחזור הביתה ולדמיין אותו ולחלום עליו ולהיות בלעדיו, שחררו אותנו וחזרנו הביתה עם תינוק קטן קטן ומתוק והרבה אהבה בלב..
זהו..ברוך ה' הכל בסדר עכשיו ואנחנו אצל ההורים שלי שעוזרים לי.. לא הייתי יכולה להתמודד עם זה בלעדיהם..לפעמים הם עושים משמרות ונותנים לי לישון כל הלילה חוץ מהקימה לשאוב כי הנקה לא מספיקה לו..
יש לי מסר אחד בנות...זירוז זה הדבר הכי זוועתי שנוצר..אני לא יותר מידי עדינה אני יודעת לסבול כאב..אבל תנסו להמנע כמה שאפשר מלהגיע לזה..
אז תודה לכל הבנות ששאלו והתקשרו ותמכו אני אוהבת אתכן ואתן מוזמנות לברית ביום שישי הבא בירושלים!