חלמתי עליה... - הריון ולידה

בפעם הראשונה בארבעת החודשים מאז שנולדה חלמתי על ארבל. אני לא ממש זוכרת מה היה, זוכרת את הפנים היפות שלה ואת זה שהיא איתי בבית.
אני זוכרת שהיה לנו ספק בנוגע לאם היא נשארה פגועה או שהיא יצאה מכל הסיפור בריאה לחלוטין. ולא היה לי אכפת. כל מה שעניין אותי זה שהיא איתי.

וואו. כמה אני מתגעגעת אליה. זה פשוט לא יתואר. רוב הזמן אני בסדר אבל לפעמים אני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ.

כואב לי. וחסר לי. יש לי חור בחיים שגם אם אני ממשיכה לתפקד רגיל החור הזה לעולם לא יסגר. ומדי פעם אני גולשת לתוכו ופשוט מתגעגעת.

אני לא מצפה לתגובות כי אני יודעת שאין דבר שלא אמרתן. אני אוהבת אתכן ופשוט חשתי בצורך לשפוך. תודה שאתן כאן.