תסבירו לי - בקשר לתינוקות המאושפזים - הריון ולידה

אין לי מושג והאמת?... אני גם לא רוצה לדעת ממה הם נגרמו ?

כואב עליהם , אין ספק..
אני פשוט תוהה אם אלו הורים ששגו בשקול דעת , או חלילה הורים כמו שמטפלות שאת מספרת עליהן (וגם אני זוכרת את התמונות הקשות )

היו על זה מלא כתבות בשבועיים האחרונים,
על ההבדל בין טלטול שהוא התעללות לבין נדנוד קל..
טלטול זה ממש להחזיק את התינוק מתחת לבית השחי ולטלטל אותו, לנער אותו..
בצורה כזו שהצוואר הרך של התינוק לא מצליח להחזיק את הראש והראש מתנדנד אחורה וקדימה בחוזקה!!
והמוח מטלטל בתוך הגולגולת כך שהוא סופג מכות חזקות יחסית למוח רך שכזה..
כך נוצרים שטפי דם או שברים..
רק מהתיאורים האלה, עולות לי דמעות..
[

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4181904,00.html
"וזכני לגדל בנים ובני בנים, חכמים ונבונים,
אוהבי ה', יראי אלוקים.
אנשי אמת זרע קודש, בה' דבקים..
ומאירים את העולם בתורה ומעשים טובים,
ובכל מלאכת עבודת הבורא..."
[

איזה קטע איתך - הכתבה זה בדיוק בדיוק מה שהתכוונתי אליו . אני קוראת..

שאלה טובה.
עדיין בגדר תעלומה כי הורים טוענים שלא התעללו.
מצד אחד אני כועסת עליהם, מאוד כועסת!
מצד שני אני מרחמת עליהם.

כל הורה חווה את הרגעים האלו של טירוף זמני, כאשר תינוק צורח את נשמתו,
ואת בתור הורה חסר אונים ועיייףףףףףףף בטירוף!!!!!
אלו רגעים מאוד מסוכנים! ברגעים כאלו הורה יכול לאבד את השפיות ולגרום נזק לתינוק

גם אני הרבה פעמים הייתי יוצאת מהחדר,כשאוריאן בעריסה , וחוזרת אחרי 2 דקות מלאה ברגשות אשם שנתתי לה לצרוח ..אבל אין ספק שזה עדיף מלאבד את הצפון.

גם אני בחיים לא טלטלתי באויר או תפסתי ביד אחת כמו שמתארים פה. ממש ממש לא.
אבל כן הלכתי איתם בעצבים בידיים וכן מן הסתם הקפיצות שלי היו פחות רגועות.
וכן קרה לי להשאיר את הילד בעריסה , לצאת מהחדר , ולצרוח " תסתמי כבר" ולחזור

נטלי.. אני לא כ"כ מסכימה איתך...

גמני

דניס מאמי, את צודקת

באמת תמוה איפה האבא..
וכמה טלטולים הם עברו!

כתוב באחת הכתבות ששברים שכאלה שהתינוק נגיע איתם לבי"ח לא נגרמים מטלטול אחד!
[

כולנו בני אדם, כולנו איבדנו את הסבלנות לא פעם ולא פעמיים, כולנו הרמנו את הקול...
אבל יש הבדל ענק בין להרים קול או אפילו לצעוק על תינוק/ילד בין לטלטל ולגרום נזק

יש הורים שלא מגיעים להתמוטטות עצבים ,
ויש הורים שכן מגיעים להתמוטטות שכזו .
בין אלו שכן מתעצבנים , יש את ההורים שמודעים לזה שהם צריכים לעשות פוס,לצאת רגע ולהרגע.
ויש את ההורים שאין להם מינימום של שליטה עצמית כדי להבין שהרגע , עכשיו עכשיו , הם חייבים להרגע. ואז קורה האסון .
ופה אני חושבת שטמון הבדל.
לא בין מה שאני / נטלי/ דניס או פיתוש עשינו .כי כל אחת והאופי שלה.אלא בשניה הזו שנדרשת לשליטה עצמית . רובינו המוחלט מבין גם בשעת קריזה , מה מותר ומה אסור לחלוטין . ויש כאלו לצערי שהשניה הזו היא ככל שניה בעינהם .

אמ מלאת הורמונים, לפעמים דיכאון אחרי הלידה,
בשביל זה יש את אבא, הקול השפוי כדי "לנער" את האמא העייפה,
להרחיק אותה ולקחת פיקוד.
במקרה הזה אבא היה נוכח במקום.
איך הוא נתן לזה לקרות?

לא יודעת למה..
אבל יש לי תחושה חזקה שאולי נעשית כאן טעות נוראית

אלוהים ישמור!
"...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..."

הדסקה, גם לי יש הרגשה שאולי יש הסבר רפואי לעניין.
אולי אני פשוט רוצה שזה מה שיהיה, ולא התעללות כי המחשבה על התעללות משגעתי אותי מכאב

זה באמת מקרה קשה ומזעזע

הדסקה-
בדקו את האפשרות לתסמונת הזו ולא מצאו שום זכר לשום סיבה רפואית.
גם אני נורא רציתי שיתגלה שזה לא התעללות...
מקווה שאולי זה עוד יתגלה באיזה דרך.
[

[
[

כנראה ממש קשה לי להאמין שאפשר להתייחס ככה לילד שלך..
והבנתי שהם חיכו להריון הזה כמה שנים טובות..
כל מי שמכיר אותם (קראתי בעיתון) אומר שהם היו הורים מאוד מסורים...

פשוט עצוב, עצוב, עצוב

גם לי קשה להאמין שהורים שעברו כ"כ הרבה עד שהגיעו לתאומים המיוחלים שלהם נהגו באכזריות כלפיהם....
אני מעדיפה להאמין שיש לכך הסבר רפואי כלשהו....

ומה עם חיסון שהם טוענים שהתינוקות קיבלו?
קראתי עכשיו עידכון, התינוק מת סופי

גם אני מתקשה כ"כ להאמין שההורם אשמים .
ראיתי אתמול בחדשות שדיברו על החיסון ... אלוהים ישמור אם זה מה שגרם לחיסון