אז אני השתחררתי היום,וכמובן בלעדיו..

כל היום הייתי אצלו בפגייה ורק לא מזמן הגעתי הביתה..
המצב שלו כרגע מוסיף להיות קשה אך יציב..הוא עדיין מונשם ורדום..
אי אפשר להבין איך קשה לראות כזה דבר קטן וחסר אונים עם כזה רוגע על הפנים (הוא מורדם ולא מרגיש כלום..) וכל כך הרבה מכשירים וצינורות,אין אין אני נגמרת מזה..מהלידה הוא בצום וכבר הוריד שני שליש מהמשקל שלו,כשגם ככה הוא נולד קטן...
קשה לי לראות ככה את התינוק שכל כך חיכיתי לו ואסור לי אפילו לגעת בו,שלא לדבר על לחבוק אותו...כל הזמן יש לי מחשבות פשוט לתלוש ממנו את כל החוטים האלה ולחבק אותו כזה חיבוק חזק שכל כך נחסך ממני..אני כמהה לחבק אותו,לנשק אותו,להרגיש את חום גופו,ללטף את הגוף הקטנטן הזה שיצרתי בתוכי,אך נותר לי רק לעמוד מן הצד ולהסתפק בלהביט בו ועייני כלות....
אני מתחננת רק לרגע שיגידו לי שהוא ייצא מזה ושנלך כבר הביתה,למרות שאני לא משלה את עצמי שזה קרוב....
באמת חימם לי את הלב התגובות של כולן,תודה לכל מי שהתפללה עבורנו,אנחנו באמת זקוקים לזה...
מבטיחה לעדכן ברגע שיהיה חדש....
לילה טוב...
"אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא..."