רציתי לשתף אתכן במחשבות שלי - הריון ולידה

בעקבות התפקיד המדהים שאלוקים בחר לנו- תפקיד האמהות.
זה תפקיד שאין לו התחלה ואין לו סוף, תפקיד שהוא קשה ומייגע אבל מספק ברמות שאי אפשר לתאר.
אני לא חושבת שיש עוד משהו שהייתי עושה בחיים שכשהייתי הולכת לישון בלילה הייתי סחוטה מעייפות אבל מאושרת ושמחה ומלאת סיפוק עד הגג!!!
ועכשיו- לשיתוף הקטן:
אלוקים ברך אותי בשלושה ילדים מקסימים ומדהימים (ועוד אחד/אחת קטן/קטנה בדרך...) וכל אחד מהם כל כך שונה וכל כך מיוחד בפני עצמו אבל כשהם ביחד, אפשר לראות כמה שהם נתרמים אחד מהשני ולומדים אחת מהשני המון.
יהודה שלי הוא ילד מקסים, חכם מאוד ופיקח עם הבנה הרבה מעבר לגיל שלו.
מצד שני, מבחינת רגשות הוא לא משהו, הוא מרשה לי לנשק אותו אבל אחר כך מנקה את הלחי, הוא לא אוהב חיבוקים ולא מתמרח עלי יותר מדי, הוא גם קצת חששן, מפחד לנסות דברים חדשים, אבל מאוד אוהב להסביר לחיים דברים וגם לומר לו מה לעשות.
מצד שני, חיים שלי, הוא גם מאוד חכם אבל זו לא התכונה הבולטת שלו, הוא ילד שובב, עליז, מלא חיים, אוהב אקשן ובלגן, מחבק ומנשק המון, אוהב את שושי אהבת נפש אבל מצד שני גם יודע להציק לילדים אחרים כשהוא צריך להשיג משהו, הוא מאוד רגיש ורגשן, קשה לו לראות מישהו בוכה, הוא מאוד ספונטני וחושב רק אחרי המעשה.
ושושי הקטנה שלי, ילדה עליזה ושמחה, קונדסונת קטנה, אבל כל כך רואים עליה שהיא גדלה בבית יחד עם האחים שלה כי היא מחקה אותם המון המון המון.
כשהם קופצים ורוקדים על הספה היא רוקדת איתם ביחד, הם מסתובבים בוילון ובונים לעצמם בית מאחוריו והיא נמצאת איתם שם ביחד, וזה כל כך מפתח אותה זה שהיא גדלה בבית יחד איתם שזה באמת עושה חשק לעוד המון המון קטנים כאלה....
בקיצור, הגעתי למסקנה שאמהות היא התפקיד הכי כיף שיכול להיות בחיים וזה שכל ילד שונה מהשני רק עושה את זה יותר מאתגר ויותר מעניין...
זהו להיום ותודה למי שקראה עד פה והשתתפה איתי במחשבות וברגשות שלי.....
מירי, אמא לשלושה מדהימים!!!