נקודה למחשבה - הריון ולידה

לפני שבוע אישה מהשכונה שלי נהרגה בתאונת דרכים מזעזעת.
מיותר לציין שבעיר קטנה כולם מכירים את כולם ומין הסתם גם אותה.
היא השאירה אחריה ילדה בת 12 (שבועיים לפני בת המצווה) ותינוק בן שנתיים וחצי. וכמובן בעל אבל ושבור.
תאונת הדרכים הזאת יכלה להימנע כמו כל תאונת דרכים אחרת.
היא פשוט איבדה שליטה ועפה לתוך תהום של 150-200 מטר.
השבוע הזה היה לי קשה - קשה להסביר למה - אבל לקחתי את התאונה הזאת מאוד קשה. אני נוסעת בלי סוף בכביש הזה, ובחיים לא חשבתי שאיבוד שליטה קל יכול לגרום לדבר כזה. מודה ומתוודה שאני לא טורחת להיזהר או להאט בצורה סבירה, כמו רוב הנהגים שנוסעים שם.
בסופו של דבר רק אותה אישה יודעת מה קרה שם, ואת זה היא לקחה איתה לקבר.
אחריה נשארו ילדים, שאחד מהם בכלל לא יזכור אותה. הוא יזכור אותה רק מתמונות וסיפורים.
המחשבות לא מפסיקות לרוץ - אם יקרה לי משהו מה ישאר ממני? מה הילדות שלי יזכרו ממני?
אני יודעת שאלו מחשבות קשות , אבל השבוע הזה גרם לי לחשוב אותן בלי סוף.
הדבר היחיד שאני באמת רוצה זה שהילדות שלי יזכרו כמה אני אוהבת אותן - תמיד.
זה החזיר אותי לשיר שפשוט מדבר בדיוק על התחושות והמחשבות שלי.
קחו לכן 3 דקות ותבטיחו לעצמכן תמיד תמיד תמיד להזכיר לסובבים אתכם מה הם בשבילכם:
http://www.youtube.com/watch?v=S4kzGhDEURA&ob=av2e

ובנות אל תמהרו לשום מקום, הכל יחכה לנו גם בעוד 5 דקות וב20 קמ"ש פחות