אז בעקבות מחשבות רבות, וסקרנות גדולה- סקר... - הריון ולידה

אי הבנה
[]

שהייתי רווקה לפני שהיה לי את אוראלי
תמיד אמרתי וואי כמה ילדים

האמת?

אני תמיד מנסה לחשב אם באמת כל הילדים שייכים לזוג ההורים

ואענה בעצמי:

לי בתור ילדה זה תמיד היה נראה טבעי- משפחות גדולות, ואפילו גדולות מאוד.. אפילו יותר מזה- משפחות עם 2-3-4 ילדים היו נראות מצומצמות משהו

אני אענה, ואני לא מתכוונת חלילה לפגוע באף אחת, כל אחד ואחת עושים מה שטוב בעיניהם.

בעלי עובד בעיר שיש בה קהילה דתית וחרדית בעיקר מאוד גדולה (בעלי אח), והוא רואה לא מעט ילדים ותינוקות שמגיעים עם בעיות או פצעים\חתכים שברור כשמש שנובעים מהזנחה.

אז כשאני רואה משפחות כאלה זה מתחלק ל-2:

אם זאת משפחה מאושרת, שכולם נראים טוב (לא מבחינת מראה חיצוני, אלא מבחינת לא מוזנחים), אז אני תמיד אומרת שאפו! כי לי קשה עם ילדה אחת.

אבל אם אני רואה ילדים מוזנחים, נזלת יבשה דבוקה לאף, ילדים מלוכלכים וכו' אז אני אומרת לעצמי "למה לעשות כ"כ הרבה ילדים אם אתם לא מצליחים להתמודד איתם, אם הם מוזנחים"?

אני כמובן לא אומרת שעניין ההזנחה משתייך לחרדים בלבד, גם לחילונים לא חסר,
אבל פשוט זה יותר בולט שם

בדרך כלל אני מסתכלת מי האחות הבכורה והלב שלי נשבר עליה
כי ילדה היא בטוח לא

משפחה גדולה זה יפההההההההה אבל נראה לי בלתי אפשרי

תמיד כשאני רואה דבר כזה אני חושבת לעצמי..
יווו איך הם מצליחים ללטפל ולחלק את תשומת הלב שלהם ואת הכסף שלהם בין כל הילדים?
מצד אחד רק לחשוב על שולחן שישי שלהם מעורר קנאה עצומההה..
מצד שני אני לא הייתי מסתדרת במצב כזה בחיים

בתור אחת שחוותה את 2 העולמות, אני יכולה להגיד לך שתמיד אהבתי הרבה ילדים
לחמי יש 14 אחים,
אני כל פעם נרגשת מחדש לבוא חגים אליהם - 100 איש סביב שולחן בהרמוניה מטורפת

אז תמיד קינאתי, ואמרתי לעצמי בע"ה - גם לי תהיה משפחה גדולה ומגובשת
כמה ילדים? לא יודעת להגיד לך, ברור שלא
אבל בלי עין הרע 5555

אני לא רוצה לפגוע באף אחת, אבל,
לרוב, כשאני רואה משפחות כאלה, אני מרחמת על הילדים, בגלל שלא יצא להם לחוות את הילדות כמו שצריך, בגלל שהילד הגדול חייב, בלאת ברירה לעזור עם הקטנים, והוא לא יכול להנות מעצם היותו ילד, קטן לרוב.
ולצערי, לרוב, ואני לא מכלילה, זה מה שיצא לי לראות, במשפחות כאלה, הילדים לא כ"כ מטופחים.
דעתי, להביא אולי פחות ילדים, אבל שאני אצליח לתת לכל אחד את כל היחס ואת כל מה שאני רק יכולה.

אני קצת בעייתית בעניין כי המשפחה של בעלי חרדים ואני חווה את העניין מקרוב.

תמיד שאני מסתכלת עליהם כואב לי הלב על ההורים והילדים
אי אפשר לתת לכל ילד את התשומת לב שהוא זקוק לו וגם לזודיות מה שהיא זקוקה.
המצב מאד בעייתי ואני אף פעם לא מבינה למה אנשים עושים כל כך הרבה ילדים.....

בתור אחת (חילונית לחלוטין) שעובדת במחלקה בין בנות חרדיות
ואמהות להרבה ילדים ושומעת ומודעת ליתרונות/ חסרונות של הדבר
עדיין קשה לי לעכל ובעיקר זה אי הבנה איך אפשר?
הרי כל ילד הוא עולם ומלואו אז איך אפשר לחלק את התשומת לב
לא בין 2 , 3 ילדים אלא בין 7 ילדים ?
תמיד הן עונות לי שאין ספק שזה קשה אבל אפשרי

בתור בת יחידה- ועוד יותר בתור ילדה שגדלה רק עם בן אדם אחד ויחיד כל חייה
אין לי מה לחשוב על משפחות גדולות וגדולות במיוחד. כי אני לא מבינה מה זה אח אחד אז איך אני יכולה לתת את הדעת על משפחה מרובת ילדים? בגלל שאין לי מושג איך זה
אז אין לי שום משפט לערוך להם, ואין לי דעה עליהם.ממש לא חושבת כלום.

אני לא חושבת שהזנחה זה בהכרח עולה עם כמות הילדים. זה הכל סדר עדיפויות.
ממש לפני כמה ימים ראיתי אמא נקיה ומוקפדת, עם ג'ינס וג'קט ושיער ואיפור ואחריה השתרכה לה ילדה עם שיער מבולגן וגומיה אי שם בקצה, חולצה מלוכלכת, מכנס ישן.
בטח היא לקחה אותה הישר מהגן. ולא חשבה לסדר אותה כי היא בטח מתקתקת משהו ועסוקה ואין לה זמן. וכמו שסבתא שלי הייתה אומרת לאמא שלי בזמנו "מה זה משנה מה היא תלבש? היא קטנה מה היא מבינה? מה זה חשוב לה?"
זה עושה לי עצוב לראות ילדים במצב כזה (כשעושים תוכניות בטלויזיה איך אנשים יגיבו לילדים שנראים ככה, פלא שלא הרבה מגיבים? כולם יודעים שזה לא מעיד על מצב סוציאו אקונומי. זה מעיד אך ורק על היחס של ההורים לגבי הנושא)
ואם אין לאמא סדר עדיפות לסדר את הילדה שלה כשהיא אחד על אחד איתה,אפילו כשהם רק קופצים רגע לקניון, אז אם יש לה אחים אז למה שהם יצאו מטופחים מהבית?
הילדים עם הנזלת הדבוקה לאף וגלידה על כל הפנים שאף אחד לא רואה סדר עדיפות לנגב להם, בסוף, הם כמבוגרים, הולכים לסופר השכונתי בנעלי בית.

אז בגלל שאין לי מושג מה זה אח אחד או מה זה עשרה אחים, התשובה שאפשר לסחוט ממני זה שאני בעד דרך האמצע, וזה עיניין דיי סובייקטיבי, וגם שטובת
האם והנפש שלה קודמים לרבייה. אם היא לא מרגישה טוב פיזית ונפשית לילד הרביעי אז לא צריך ילד רביעי, אם כן בא לה והיא מסוגלת-תפאדל.

ילדים זה שמחה אבל צריך לקחת בחשבון את כל מה שבא מסביב גם מבחינה כלכלית, וגם מבחינת ההשקעה בכל ילד - איך שני הורים יכולים לטפח ולטפל בכל אחד מהילדים שיהיה מתוקתק ויזכה במלוא תשומת הלב...
ככה שגם אני חושבת שעדיף ללדת 2-3 ילדים ולהשקיע בהם את כל כולך מאשר ללדת קבוצת כדורסל/כדורגל ולאלץ אותם לחיות בצמצום בעל כורחם...
וגם הקטע של הילד הבכור נכון, הוא נאלץ לוותר על הילדות שלו כדי לעזור עם האחים הקטנים שלו ולדעתי זה פספוס ענק...

בתור אחת חרדית שבאה ממשפחה לא מאוד מאוד גדולה ולא מאוד קטנה-5 בסה"כ.....
ולבעלי יש 6 אחים ואחיות....לדעתי,אין כמו משפחה גדולה.......יש אמהות שיותר מסוגלות ויש כאלה שפחות....אלה שמסוגלות אין להם בעיה לטפח ולתת תשומת לב לכול אחת...והם נשות החיל שלי....ערכיות ומכניסות הרבה ערכים לילדים ואני מכירה משפחה עם 7 ילדים שהילדים יצאו מוכשרים אחד אחד....לאף אחד לא חסר תשומת לב.......כיום הם מבוגרים ולא נראה שחסר להם משהו....חלקם אף פרופסורים......הכול תלוי במידת התשומת לב...וכמו שבעלי תמיד אומר...צריך להעניק לכול ילד תשומת לב ולא תמיד אומר הכמות אלא,האיכות להיות סבלנים קשובים ונינוחים ולדעתי זה תלוי במידת האיכות של הבן אדם.....כי לפעמים אני נתקלת באמא ל-2 ילדים (ולא משנה דתיה/חרדית /חילוניה)שמתבטאת בגסות ובקוצר רוח כלפי ילדיה....
ןלJENJEN סתם לתש"ל כתבת שבעלך הוא אח בעיקר בקהילה דתית חרדית -אז מן הסתם שהרוב המוזנח שהוא נתקל בהם-הם דתיים/חרדים .לא?
ואני ממש ממש לא באה להגן על החרדים-כי לדעתי,מישאינו מסוגל-אסור לו זה ממש עוול....
לגבי הילדות של האחיות/אחים גדולים.....תלוי אצל מי ...לדעתי חשוב וצריך להטיל אחיות ובגרות על האחות הגדולה -אבל,שיהיה לפי כללי הזהירות ובגבול הטעם הטוב....יש לי אחייניות בנות 11-12 שמוציאות את אחיהם הקטנים מהגן/מעון כי אחיות שלי לא מספיקות תמיד להגיע בזמן....והם ילדות נפלאות לא נחסך מהם כלום......הם ילדות למופת.ואם הם אומרות שהם רוצות לצאת עם חברות ההורים לא מונעים מהם....בדור שלנו שיש כ"כ הרבה שטויות במחשב כ"כ הרבה סכנות לא יקרה כלום אם ישאר לילדים פחות זמן להכנס לשטיות של אינטרנט.....
ובנושא הכספי-אמנם אני ממש ממש לא יכולה לדבר כי אני מגיעה ממשפחה אמידה++ ולא היה חסר לי דבר כול החיים....ואמא שלי לא עבדה ונשארה בבית כדי לתת לנו את כול הת"ל(וזה ברור בזכות הפרנסה שאבא הביא ב"ה) תמיד אבל תמיד העקרון הראשון היה בבית של הורי -איכות!!!ושוב איכות!!! שניהיה מחונכים כמו שצריך.....ושתמיד נדע שזה שיש לנו יורת כסף אמצעים משל אחרים זה אומר שלכן אנחנו יותר חשובים מהם...והמון פעמים ההורים היו אומרים לנו לא על שטויות שרצינו ואנחנו היינו מתרגזים ואמרים אבל,למה הרי אנחנו כן יכולים:המשפט הקבוע שהיה שגור בפי הורי-"לא,את הכול צריך,יש ילדים שאין להם בקושי לחם לאכול,יש ילדים שאמם/אביהם ניהיה חולה ואין כסף לביגוד-החודש ניתן להם יותר צדקה...ונדע להודות על מה שיש"
בדור של השפע של היום כולם חושבים שצריך הכול הכול הכול...ואם יש יותר ילדים אז אין הרבה מת לתת להם.....וזה לא תמיד נכון-חשוב מה הסדר עדיפיות במשפחה....נכון,שאנחנו רוצים לתת לילדנו הכול...אבל הכי חשוב לתת את האיכות הרצויה ולא רק הכמות....אז אם יש 4 ילדים ולא 2 הם יתחלקו ב-2 פלימוביל ולא ב-4....וזה לא יעשה אותם פחות מכשרים טובים....ושוב,כמובן אני לא מדברת על אלה שאין להם כסף לקנות אוכל...וזה אגב יכול להיות גם אצל חילונים שאים להם כסף מסיבות כאלה ואחרות ...אצל צד אחד זה כי באבא לא תמיד עובד אלא,עובד ויש הרבה ילדים....ואצל,צד אחר זה מסיבות אחרות......
ולסיכום אני מעירכה מאוד מאוד משפחות שיש להם הרבה ילדים ושהילדים מטופחים ויוצאים מוצלחים.......ולא כולם מסוגלים לזה!!!!!!!!!!!!וגם מעריכה כאלה שיש להם 2 ילדים שיוצאים מוכשרים ומחונכים...(למרות שאולי נראה שיותר קל להם)בדור של היום לאף אחד לא קל גם מבחינה כלכלית וגם מבינה ערכית....
אני מתפללת תמיד שיהיה לי כמה שיותר ילדים...אבל,שאני ידע לחנך אותם להשקיע בהם כמה שצריך וכן שיהיה ליאת היכולות לזה...

תיקון טעות "זה שייש לנו יותר כסף מאחרים זה לא אומר שאנחנו יורת חשובים מהם"

חושבת שזה אושר ומצד שני קשה לטפל בהרבה ילדים ובמיוחד במדינה שלנו שלא נותנת זכויות כמו שצריך לנשים עם ילדים . בגדול זה יפה משפחה גדולה במיוחד בחגים זה כיף

האמת, אני דתיה, ואני ממש מרחמת.
הילדים לא גדלים להורים אלא לאחים בוגרים שמגדלים אותם.
המשכורת כמובן לא מספיקה והם חיים על תרומות.
בקיצור לא חיים של שפע.
(כמובן לא מדברת על משפחות עשירות עם 10 ילדים למרות שגם הם לא גדלים להורים אלא לאחים כי ההורים עסוקים מידי)..

בכל סיפור כזה לילדים יהיה איזה חסך מסויים. חסך כלכלי, חסך ריגשי..

-----------------------
בעזרת ה' נעשה ונצליח :)

בתור אחת שמגיע ממשפחה של 11 ילדים שכבר כמעט כולם נשואים ואני בין הקטנים בבית אני אומרת שאני עברתי ילדות נהדרת מלאה באהבה ותשומת לב וכל מה שהייתי צריכה וכך גם כל אחד מהאחים והאחיות שלי.
מבחינה כלכלית ההורים שלי פתחו עסק עצמאי והם כל הזמן עבדו קשה על מנת לתת לנו את הכי טוב שאפשר.
אני בחיים לא הרגשתי שאני מפספסת משהו או לא מקבלת מספיק אהבה בגלל מספר הילדים.
ואין יותר כיף ממשפחה גדולה.אתמול הייתי אצל אמא שלי. אחות אחת היתה שם כי אחרי לידה אח אחד עובד קרוב את הוא קפץ. עוד אח הגיע עם אשתו לארוחת ערב. בקיצור בספונטאניות הבית היה מ לא אנשים וכיף ושמחה ואוכל

אני הבכורה במשפחה של 7 ילדים ואני יכולה לומר לכם בתור עובדה ששום דבר לא נחסך ממני בילדות, חוגים, חברה, טיולים ןמשחקים.
מצד שני,למדתי גם אחריות מהי, איך להתמודד בחיים עם בית וילדים והיום אני רק יודעת להעריך את זה.
ההורים שלי שניהם עבדו מאוד קשה בשביל לפרנס אותנו, ולא תמיד קבלנו את כל מה שרצינו, מצד שני היה בית שמח, עליז, תמיד קורה שם משהו, אם זה תינוק שהתחיל ללכת, ילד שלמד קריאה, בר מצוה, חתונה, בריתות, תמיד מעניין ותמיד מלא שמחה.
היום שאני אמא לשלושה ואחד בדרך אני עוד יותר מעריכה את זה, כי אני יודעת שזה לא קל, אבל אני מקוה שיהיה לי את הכח ואת היכולת לעשות את זה כמו שצריך ולתת לילדים שלי את המקסימום.
אי חושבת שכסף הוא חשוב אבל מה שחשוב לתת לילדים זה ערכים, אהבה ובית שמח, כשילד שמח והבית שלו שמח ורגוע, הוא לא פוזל החוצה ולא מחפש דברים אחרים מחוץ לבית שלו.
לגבי רמת חיים- אנחנו באמת חיים ברמת חיים נמוכה יחסית אבל זה מתוך בחירה, אתן שוכחות שהדרישות של ילדים דתיים/חרדיים הן שונות מאוד משל ילד חילוני ובאופן טבעי עולות פחות כסף, כי החברה שם לא דורשת כל כך הרבה.
אצל הילד שלי בילוי אחרי הצהרים יהיה אם אני אקח אותו לגינה ואתן לו לרכב על אופנים ואני יודעת שאצל ילד חילוני יש דרישות אחרות שעולות יותר כסף.
אין לי רכב, אין לי טלויזיה, אני כמעט ולא יוצאת לאכול מחוץ לבית ואני מבשלת בעצמי כל יום.
תחפושות אני מכינה לבד, ביגוד אני מקבלת המון ירושות, רוב הבית שלי מרוהט ביד שניה.
אין לי מחשב, ומיבש קניתי רק השנה, כשילדתי את שושי.
אני באמת יודעת שזו עבודה קשה ויכול להיות שאני מותרת על דברין בשביל זה, אבל מצד שני, יש לי הרבה סיפוק, הנאה וחדות יצירה מהחיים שלי כרגע ואני נהנית מהם בכל רגע נתון.
אבל!!! וזה מאוד חשוב, אני חושבת שהיום, במיוחד שהיום רוב הנשים עובדות (שלא כמון פעם שרובן ישבו בבית) אישה שמרגישה שהיא לא מסוגלת וזה בא על חשבון הבית שלה והילדים שלה, אז שתעשה הפסקה! אני לא רואה בזה בעיה בכלל אלא להיפך, זו דאגה למשפחה שלה שתהיה להם אמא רגועה ושמחה, וזה הכי חשוב.
גם אני כל הריון אומרת לבעלי מחדש, שאני לא יודעת מה יהיה אחרי הלידה ואיך אני ארגיש ובסוף אחרי שאני מתאוששת ומרגישה טוב יותר אני כבר יותר מסוגלת לחשוב על עוד אחד.
סליחה על החפירה וכפיים למי שקראה עד לפה.

מירי, אמא לשלושה מדהימים!!!

ואוווווווווו איזה סקר אהבתי את התובות שלכן.
אני חושבתי שזה מאוד אישי וכול מקרה לגופו...