שאלות על עובדות החיים - הריון ולידה

בעקבות שיחה שהיתה לי אתמול עם בת הדודה שלי התעוררו לי הרבה מחשבות בנושא הבא:
מה אתן עושות כשילד שואל אתכן שאלות על דברים קשים/כואבים שהוא נתקל בהם במשך חייו.
אני בעד לתת תשובה שהיא אמת אבל לא קשה כל כך ולנסות לפשט את מה שקרה.
למשל, אני מאמינה שזה ענין של זמן עד שיהודה ישאל אותי למה אבא ואמא שלי לא גרים באותו בית.
חשבתי לומר לו שהם אהבו אחד את השני ונולדו להם ילדים ואז הם לא כל כך הסתדרו, ולכן כל אחד גר בבית אחר, אבל שניהם אוהבים אותנו ולנו זה לא משנה באיזה בית כל אחד גר אלא שהלב שלהם מאוד אוהב אותנו ואנחנו מאוד אוהבים אותם.
אבל פתאום עלה בדעתי שהוא בטח יתחיל לפחד שזה יקרה גם לנו, ואז מה אני אגיד לו?
בת הדודה שלי התיתמה מאבא שלה לפני שנתיים בערך, כשהבן שלה היה בן שלוש בערך. והיא אמרה לי שהיום הוא מפחד ללכת לישון כי אולי הוא ימות בלילה כמו שסבא שלו מת בלילה. היא אמרה לו (כדי להרגיע אותו) שאלוקים לא לוקח ילדים קטנים.
אני התוכחתי איתה ואמרתי לה שאני חושבת שהיא עשתה טעות, כי זו לא תשובה נכונה.
מה היא תעשה אם יום אחד הוא פתאום ישמע על ילד קטן שנפטר (ל"ע ול"ע) זה יפחיד אותו עוד יותר כי הוא יבהל שאמא שלו לא אמרה את האמת. אז היא שאלה אותי מה אני הייתי אומרת במקומה ואמרתי לה שאני לא יודעת ואולי הייתי מתיעצת עם פסיכולוג ילדים כי אני חושבת שלהגיד משהו לא נכון זה יקשה אחר כך על הילד.
יש לנו למשל עוד בעיה עם ההורים של בעלי שמכל מיני סיבות עצובות מאוד (ביניהם מחלת נפש של חמותי) בעלי לא גדל אצלם כבר מגיל 16 וחלק מהאחים שלו אפילו מגיל צעיר יותר ואני גם מתלבטת מה לומר לו כדי שהוא לא יכנס לסרטים שאולי יום אחד אני גם לא ארצה אותו יותר.
מה אתן אומרות? לומר את האמת גם אם היא קשה ולהתמודד עם השאלות? לא לומר את האמת? לומר רק חצי אמת?

מירי, אמא לשלושה מדהימים!!!