צריכה את התמיכה שלכן - הריון ולידה

ואת המילים המרגיעות שלכן...
אז זהו, למי שזוכרת שעדכנתי שגיסי התארס אז החתונה שלו בעוד שבועיים ויומיים ובעוד שבוע וחצי (קצת יותר) אנחנו עולים על המטוס ונוסעים לארה"ב לחתונה למשך עשרה ימים מלאים.
אין מה לומר, אני נורא מתרגשת מזה.
אבל יש לי רגשות מעורבים, כי אני משאירה את הילדים כאן, ולמרות שאני משאירה אותם עם אנשים מקסימים ונהדרים עדיין הלב שלי בוכה.
אני אהיה רחוקה מהם ולא אהה שם כדי לחבק ולנשק אותם בבוקר ואני לא אהיה שם כדי להגיד להם שלום, לא אני אכין להם את הסנדביצ'ים ולא אני זו שאספר להם סיפור לפני השינה ואומר להם לילה טוב.
לא אני אהיה שם כשאחד מהם יקום בלילה מחלום רי או שסתם יתחשק לו פתאום חיבוק ולא אני אהיה שם בבוקר כדי להלביש אותם עם חיוך ולשלוח אותם עם לב שמח לגן.
וזה קשה לי....... עד כדי כך שלפעמים, כשאני חושבת על זה יותר מדי אני אומרת לבעלי שאני פשוט מוכנה לותר על הנסיעה הזו ודי.
אמא שלי כל הזמו מעודדת אותי שיהי בסדר ושאני אסע ושיהיה לי כיף אבל אני נורא נורא נורא חוששת מזה......
אני צריכה דחוף את התמיכה והעידוד גם שלכן.
וחוץ מזה, אם יש למישהי טיפים לתת לי כדי להקל על ההתמודדות של הילדים אני אשמח מאוד לשמוע, כל דבר יתקבל בברכה.

מירי, אמא לשלושה מדהימים!!!