לידה ראשונה... - הריון ולידה

אחותי ילדה את הבן הבכור שלה תשעה חודשים וחצי אחרי החתונה, שבועיים אחרי החתונה היא נכנסה להריון.

נכון שזה כייף שיש זמן עם הבעל, אבל התברכתם במשהו מדהים, ואין לך למה להיות עצובה, זה לא אומר שהחיים הזוגיים שלך נגמרו, תוציאי את המחשבות האלה מהראש.

חוץ מזה שיש לך תשעה חודשים שלמים להיות עם בעלך לבד!!!

רותי

היי
אני לגמרי מבינה לליבך ...
אני בניגוד אליך...התחתנו לפני כמעט שנתיים...ומשכתי עם הגלולות עד 4 חודשים אחרי החתונה...שהינו כבר אחרי ירח דבש...
וכל הזמן היתי בטוחההההההההההה שישר אכנס להריון..
אבל עובדתי זה ממש לא קרה...והתגלה בעיה אצל בעלי ...שבחלומות הכי שחורים שלנו לא ציפינו לכך...
נכנסנו למעגל הטיפולים ונכנסתי לדיכאון כבר לפני...
למזלנו ישר נקלטתי והיום אני כבר בחודש 9...וטפו טפו אוטוטו נהיה הורים...
ככה....שאנחנו יכולים להמשיך לתכנן מה שבא לנו...אבל ההוא מלמעלה מחליט בתכלס!!!

עצה שלי אליך -לקחת ת ההריון הזה בכף ובקלות...יש לכם עוד 8 חודשים וזה מלאאאאאאאאאאאאא זמן
למה שלא תטסו לירח דבש עכשיו?? שההריון צעיר וכמעט לא מורגש ....
לדעתי תטוסו עכשיו לירח דבש רומנטי לא משהו אקסטרים אבל חופשה חלומית כזו שתהנו היטב אחד מהשני...

רק יותר מאוחר ..ככה סביב חודש 6-7 מתחילים ממש להרגיש את ההריון ...
ולגבי הלימודים - זה בהחלט קשה ותיזמון לא הכי....אבל מלא עושות זאת וגם את תעשי זאת.... תזרמי עם זה ומקסימום תעשי הפסקה קטנה בין הסמסטרים ..

שיהיה מלא בהצלחה !! והעיקר עם חיוך!!

אפשר להבין אותך בסך הכל
אבל זה הסיכון שלוקחים שמנסים להיכנס להיריון.... יכול להיות מהר , יכול להיות לאט.
ואם היה צריך להיות לאט , לאט מאד- איך היית מרגישה? גם רע וכל הזמן היית בתחושות של "למה זה לא קורה?!?! "
אז כשזה כן קרה מהר את צריכה לשמוח - כי לא היית רוצה להיות בצד השני! אף אחת לא רוצה!
תשמחי ותתרגשי!!! את הולכת להיות אמא !!!!

אני מבינה אותך, אבל היית צריכה לקחת בחשבון את האפשרות שתקלטי מהר כשהפסקת גלולות.
מה שבטוח שכשתראי את העובר הקטן שלך שוחה באולטראסאונד כבר תתרגשי לכבודו.

זה בסדר גם אני לא עשיתי ירח דבש...... כי נכנסתי להריון וההריון לא היה קל כמו שחשבתי...... ופחדתי לקחת סיכון
אבל אני לא מתחרטת

היי חמודה,
כמו כולן פה אני מאוד מבינה אותך, גם אני נקלטתי מהר מאוד וזה סיבך לי קצת את התוכניות - הלימודים שלי נדחו לזמן לא ברור, חופשה לא ממש יצא לנו לעשות (אני טסה עוד כמה שבועות למשהו קצר מאוד), ופתאום הדברים בעבודה שלי,של בעלי השתנו והכל קצת התסובב לנו..... נאלצנו להתחשב ולחשוב, וזה לא פשוטף נכון.

אבל את לא מבינה איזה אושר זה - לראותאת העוברצ'יק שלך בבטן זז, הלב שלו פועם, ויש לו ידיים, רגליים, ראש.... זה הכי מדהים! זו חוויה בלתי נשכחת ומרגשת עד דמעות (שעומדות לי עכשיו בעיניים מרוב האושר) ובאמת, כמו שאמרה פה אחת הבנות, קשה להישאר אדישה...
אני מבינה אותך גם בתחושה שאת לא "סבעת" מנישואייך כי הם טריים מאוד ובטח יש לך תחושה שלא טעמת מזה מספיק... אין מה לעשות בחיים. לפעמים דברים קוראים ללא התכנון שלנו, ואני תמיד רואה את זה כהזדמנות לדברים אחרים, ללקח שיש ללמוד ממנו כי זה קורה לא בתם ולא ללא סיבה. אני לא אדם מאמין אבל אני חושבת שכולנו נותנים שמות שונים לאותם הדברים שאין לנו שליטה עליהם ויש רק להאמין בהם, איך שלא תקראי לזה.
אז מותק - תסתכלי על זה באופן חיובי - יש לך עדדין כמה וכמה חודשים גם להתרגל למחשבה שחייך הולכים להתשנות, שקיבלת מתנה שיש עכשיו ללמוד להיות בהתחשב בה, ותאמיני לי - אולי עדיף עכשיו, לפני שיימאב מבעלול

תודה לכולכן!!!
גרמתן לי לקבל את ההריון באהבה ולהעריך כל רגע,גם כשקשה...

פורים שמח

שני

מתוקה, שולחת לך המון חיבוקים וחיזוקים