מאז האישפוז אני לא חזרתי לעצמי

אני מקבלת כדורים לדיכאון וחרדות והמצב רוח שלי ממש על הפנים אני יוצאת מתלבשת עובדת, מנסה לעשות את הכל מגיע הערב אני מתחילה להכנס לדיכאון.
מוצאת את עצמי כל היום מנקה מסדרת לא נחה ובשעה 8 בדרך כלל אני נכנסת לישון ואז בלילה אני מתעוררת מלא פעמים ולא מצליחה להרדם.
לפני כמה חודשים היה לי קצת בעיות עם הגרוש שלי עברתי פוליגרף בהסכמתי בשל חוב גדול שלו בהוצל"פ והייתי צריכה לעבור שוב את הבדיקה שכן הם לא שאלו את השאלה בדיוק כמו שהרשם רצה, בסוף עשיתי ותודה לאל הגיעו התוצאות, יצא שאני דוברת אמת והוא דובר שקר. חשבתי שאחרי המלחמה הקשה הזאת יהיה לי יותר קל אבל זה לא זה. אני גם לא מבלה יותר, גם האהבה של הריקודים ירדה לי. גם מוטי לא מנסה אפילו להוציא אותי ומסכים לכל מה שאני אומרת, ממש ככה.
אני לא יודעת מה לעשות ובאמת באמת שמנסה, למזלי שהילדים כבר הרבה יותר בסדר, ואפילו אור ועדן שמים לב שאני לא בסדר. אני מנסה להחזיק את הראש מחוץ למים למען יותם אבל כמה זמן עוד אוכל? כן אני יודעת שיש לי חיים טובים ויש לי ילדים מקסימים ועברתי דברים קשים ואני אחרי אבל לא יודעת מה קורה לי עכשיו.
רק אותכם אני יכולה לשתף.
אין לי חשק אפילו להיות עם הבן זוג שלי, וממש בא לי להיפרד ממנו. אין לי סבלנות לכלום בא לי להיות לבד ובשקט.