גם אצלנו יש עכשיו שלב כזה...
הגדולה אוטוטו בת חמש הקטנה הייתה עכשיו שלוש,ככה ששתיהן בשלב של בדיקת גבולות ועצמאות,תוסיפי לזה שאני צריכה ללדת כל רגע....בקיצור שמח אצלינו.
אבל,גיליתי בימים האחרונים שמאוד עוזר לא לחזור 20 פעם,אלא פעם אחת בקול רגוע ורגיל,ז"א שקט על הבקשה שלי.אם אין תגובה אני שואלת אותה-שמעת מה ביקשתי?
אם היא עונה לא,אני חוזרת על זה,אם כן,אני מבקשת שהיא תחזור על זה בעצמה,ואז בדרך כלל היא עושה מה שביקשתי.
אתמול החלטתי שאני מפסיקה לאיים על לקחת משחקים,אין לי כוח לויכוח הזה,ולא לבכי שמתלווה רק לעצם המילה "שקית".....קיבלתי טיפ ממנחת הורים שאני הולכת לנסות-קודם כל להזכיר לאסוף.לא אספו?להתעלם לגמרי.
בערב,אחרי שהלכו לישון,לאסוף הכל לשקית ולהחביא,ולא להזכיר את גם למחרת,עד שהילד יבוא וישאל,אמא ראית ה-x שלי??...ואז להגיד לו,כן,ראיתי,השארת את זה מפוזר למרות שביקתי ממך לאסוף ולכן לקחתי את זה.אני אשמח להחזיר לך כשתהיה מסוגל לזכור לאסוף ולסדר אחרי שאתה מסיים.בלי יותר מדי הטפות מוסר והסברים,ובאמת להחזיר תוך יום או יומיים,היא אומרת שזה עובד כמו קסם ואין מצב שהילד לא יאסוף אח"כ.
זה בעצם "אותה גברת בשינוי אדרת"...ללמד אותם להעריך ולקחת אחריות אבל בלי הויכוח והבכי והאיומים.
וחוץ מזה,מול הבדיקה האינסופית הן כל הזמן מבקשות לטאטא את הבית,לשטוף כלים וכו' ואני מפרגנת להן את זה בכייף,ככה אני מחזקת את העצמאות שלהן על דרך החיוב ומורידה את הצורך שלהן להלחם במקומות אחרים,אז אתמול זה עלה לי בצלחת אחת שבורה,בקטנה,מוכנה אחת כל יום אם זה יפחית מהמאבקים מולן
