זה פשוט לא אמיתי - הריון ולידה

כשהבן שלי הלך לגן הוא גם כמעט ולא אכל שם וממש רזה ,הוא הלך לגן בגיל שנה וחודשיים ואחרי שבועיים לא זיהיתי את הילד. לקח לו זמן להתרגל לאוכל שהוא שונה ממה שאני נתתי. אבל מה שאת מספרת היה לי כמה פעמים אבל לא ברמה כזו, אז באמת הפתרון ללכת להתייעץ. יכול להיות שזה השיניים יוצאות לה? האחרונות מאוד כואבות.

יפה שלי אני מרגישה את התסכול שלך עד לפה ויותר מזה, כ"כ מבינה את הדאגה שלך! אין יותר מדאיג משלום הילדים שלנו, רק שיהיה להם טוב

מאמי ניסית להושיב אותה איתכם בשולחן ? לפעמים זה מגרה אותם יותר לאכול עם הגדולים
שולחת לך

ליאורה- לצערי גם שהיא יושבת איתנו בשולחן ואוכלת בדיוק כמונו, היא סתם מלכלכת ושום פירור עלוב לא נכנס לה לפה.

נופקי, היא שותה? חשוב מאד לודא שהיא לא תתיבש וכמובן לקחת לרופא לטפל בבעיית האוכל שלה...

אני מבינה לליבך, באופן חלקי.
דור הוא ממש לא אכלן, בלשון המעטה..
הוא בקושי אוכל 2-3 כפיות מכל מה שאני מכינה לו, והכל נזרק.

לעומת רז, בגן הוא כן אוכל.
אני דוחפת לו עגבניה מרוסקת עם כפית כשהוא צופה בטלויזיה, אמא שלי מצליחה איכשהוא לחדוף לו קצת פירות, וזהו!

אני מציעה שתלכי לייעוץ, אין לי פתרונות לצערי

מבינה את כאבך ותסכולך, באמת

שמרית- פעם הייתי עושה לה מים עם נענע בלבד! והיום כל כך חשוב לח שלפחות תשתה אז אני מוסיפה טיפה סוכר

היא שותה תמ"ל או שגם זה לא? אם תמ"ל היא שותה, אז קודם כל תהיי רגועה, לפחות משהו נכנס.
ניסית להאכיל בחוץ? בפארק? לפעמים זה עוזר... "הנה תראי את החתול..." ולהכניס כפית לפה.
אם את מרגישה שהיא עושה אנטי, אז אולי הלחץ שלך מחמיר את המצב. לדעתי שימי אותה בשולחן לידכם, תני לה גישה לאוכל (צלחות מרכזיות שהיא יכולה להושיט יד ולקחת) אבל אל תמזגי לה לצלחת שלה. כאילו שהיא תרגיש שהשליטה שלה והיא אוכלת מה שהיא לא רוצה או לא בכלל - היא המחליטה. אם היא תושיט יד - אל תגיבי. אם לא- אז לא (במילא היא לא אוכלת). פשוט תמנעי מלהגיב בכל מצב.
אולי אם במשך יומיים-שלושה היא תראה שזה כבר לא משפיע עלייך היא תרד מזה...
שווה לנסות, במילא היא לא אוכלת, זה לא שאת מזיקה לה.
ניסית לשים אותה בכיסא עם אוכל וללכת? אולי אם היא עושה לך אנטי אז כשלא תהיי בסביבה היא תאכל. שימי לה על המגש נגיד קציצה או משהו ותגידי "בתאבון, אני הולכת לאמבטיה" ותלכי. תציצי ממקום שהיא לא רואה אותך... אין לך מה להפסיד בשלב הזה.
בהצלחה! זה נשמע ממש קשה....

מאמי

עד כמה שהנושא הזה מוכר
את לא מבינה כמה בכיתי... כמה תיסכול...
מאז שהפסקתי להניק, נתנאל בתת משקל (מתחת לאחוזון 1), הוא פשוט מחוץ לגרף.
כמה נלחמתי, מה לא עשיתי. ומנסיון שלי אני יכולה להגיד לך שזה עבר אר ורק ברגע שנכנעתי והפסקתי לשדר עניין באוכל בכלל.
אני פשוט שמה אוכל על השולחן וזהו, לא מתחננת שיואכל, לא מבקשת, לא מספרת לו סיפורים. כלום. שמה אוכל ויושבת אוכלת לידו. את לא מבינה ילד מתחיל להושיט ידיים ולאכול כשראיתי את זה קורה, לא האמנתי. כל הקרדיט לגננות שהסבירו לי לא להתרגש בכלל, ילדים קולטים שזה נושא רגיש עבורינו ועושים דווקא. אני יודעת שזה קשה לא להתרגש כשאת רואה ילד שלך לא אוכל כמה שבועה... כשכל האוכל נזרק... באמת שאני מבינה את התיסכול. אבל תקשיבי לאחד שזה כבר מאחורייה (תודה לה')
אפילו תגידי לה בקול רם: "אני לא מכריחה, רוצה תוכלי, אם לא, לא צריך". אבל תהי שלמה עם זה. לפעמים כשחמותי רואה אותו אוכל ופתאום מחליטה שהוא אכל לא מספיק, היא ישר מתחילה לרדוף אחריו עם כפית ואני מזהה את האנטי בעיניים של נתנאל. אני מייד חותכת את זה! לא רוצה, לא צריך! וזה עובד! הם אוכלים!
בהצלחה מתוקה! אבל כמובן כדאי לגשת לרופא ולעשות בדיקות דם. עשיתן לה בדיקת המוגלובין של גיל שנה? היא יצא טובה?

אפליקציה מגניבה לאנדרואיד: חישוב של תל"מ ועוד כמה דברים שימושיים לנשים בהריון
https://market.android.com/details?id=rk.android.app.birtday

http://img34.glitterfy.com/12074/glitterfy2124124243D31.gif" border="0">
http://tickers.baby-gaga.com/p/dev230pps__.png" border="0">

http://lb2f.lilypie.com/xdDup3.png" border="0">
http://kimages.imikimi.com/image/1lCTO-10s.jpg" border="0">
http://s19.rimg.info/0854c6df7b08934045e31f9b0f6da93a.gif" border="0"> http://img34.glitterfy.com/11240/glitterfy1163615161D30.gif" border="0"> http://s19.rimg.info/e8328449555f2b65592e8f0ddbb727e9.gif" border="0">

ווואווו זה קשה!!! ברור שאת דואגת ... זה באמת מדאיג...
איך היא פעילה כל היום בלי לאכול??!?!!

אני חושבת שהיא גדולה מספיק כדי שתעשי לה פסיכולוגיה הפוכה...בארוחות בבית שבו איתה תאכלו. אל תתייחסו לצלחת שלה ולאכילה שלה.. תמשיכו לדבר איתה ובינכם כרגיל....
כשהיא תראה שזה לא מפריע לכם אז אולי היא תתחיל לאכול מבלי ש"תרדפו" אחריה.

לכל מי ששאלה- כשרז מתעוררת בלילה תמיד אבל תמיד אני מציעה לה דייסה, לרוב היא לא רוצה

אני לא מכריחה אותה כי אי אפשר לדחוף לה בכח, היא יורקת החוצה.
אבל אני כן חושבת שבמצב שלה אין ברירה וכן אני מציעה לה אוכל כל כמה דקות ממש מהסיבה שהיא לא אוכלת.
ממש נהייתי אובססיבית לאוכל שלה כי אני דואגת, חמתי לא לחוצה כמוני וגם אצלה היא לא אוכלת, כנ"ל אמא שלי ובגן.
המצב שלה מחייב כן להתעקש איתה כדי שטיפה תאכל! אני רואה את אחיינית של בעלי בלי עין הרע 55555 שמיים וארץ. תענוג של ילדה!! וככה ילד צריך להיות! מה יש לילדה שלי אני לא יודעת

חלילה מיצי אני לא מתביישת ללכת לשם! אני תמיד פתוחה להצעות, ואני בטןחה שאני פועלת לא נכון מתוך הלחץ

זה לא קל, אני בטוחה. האם יש או הייתה טראומה כלשהי סביב האוכל? הנקת אותה? איך היא הגיבה שהפסקת? יש במקרה עבר של ריפלוקס? הייתה חולה? משהו בבית שיכול להשפיע? ילדים מגיל מאד צעיר ישר משליכים על הכל על אוכל ועל השינה. איך היא מעבר לאוכל? רגועה? שמחה? בוכה הרבה?

קודם כל חשוב להוריד את הלחץ מולה, כי היא בטוח מרגישה שיש אישו ענק סביב האוכל וזה גורם אצלה ליותר קושי. לא להאכיל בכוח, ותוודאי שזה לא קורה בגן.

דבר שני תבדקו אם יש קשר למרקמים שונים שהיא נרתעת מהם, בתקופה שהיא כן אכלה את שמת לב למרקמים שהייתה נרתעת מהם?

מאד חשוב שהפנו אתכם למרפאת אכילה וזה מראה שיש לכם רופאה אחראית ורצינית. יש להם ניסיון גם עם ילדים בגילה של רז והאבחון שלהם הוא דיי מהיר.

בהצלחה ותעדכני אם את יכולה

גולי- כן לצערי לרז יש קצת עבר לא מזהיר מבחינת האוכל.
אספר על קצה המזלג- בחודש הראשון לחייה נתתי לה חלב אם שאוב, אחרי חודש היא התחילה להקיא כל תחליף שנתתי לה, רופא גסטרו טען שהילדה אלרגית לחלב

ובצדק!!!!!!!!!!!!!! איזו התנשאות ויהירות בקביעת-העובדות היבשות היתה לרופא-הזה

נופר, קשה מאד לשמוע וקשה לדעת שזה המחיר שנאלצים לשלם על חוסר מקצועיות
תראי, תפנו למרפאת אכילה. הצוות שם הוא מקצועי ועם המון ניסיון
תספרי להם את כל סיפור הרקע
ובנתיים תנשמי עמוק ותנסי לא לגרום ללחץ. להציע פעם אחת, רצוי לאכול יחד איתה, בצחוק, כייף ושירים. לתת לבובות לאכול ולשתות
להכין ביחד, ליצור פרצופים מהאוכל - לנסות לתת לה ביטחון וחוויות חיוביות
כי כרגע היא חווה את כל העסק כטראומטי ולהוסיף עוד לחץ ולרוץ אחריה וכל הזמן להציע אוכל, זה לא יעזור. אלא יגרום לה להסגר יותר
אני יודעת שזה קשה וכואב. אבל תזכרי שהכי חשוב שאת מודעת לבעייה ויש מקום שמטפל בזה ויעזור לה.
הכל יהיה בסדר.

גולי- תודה על העידוד

מאמי לא היה לי שמץ של מושג שהמצב עד כדי כך חמור!!
למה לא דיברת איתי????
הלווא שהיו לי פתרונות,אני מקווה שזו רק תקופה ובע"ה שתעבור כבר
אוהבת

בובי המצב חמור!! יותר ממה שחשבתי , פשוט ניסיתי להדחיק את זה........ בתקווה שאם אני יוריד מהלחץ היא כן תאכל.

אי אפשר לשפוט אותך בכלל!!!
זה ממש מלחיץ שילד לא אוכל אני מבינה אותך לגמרי