כמה שזה טפשי, אבל אני כבר לא יכולה. חייבת לכתוב ולהוציא החוצה.
אולי זה יעזור.
שבוע 40+3 ומרגישה שזהו. שאי אפשר יותר.
בוכה בפתאומיות ובפרט כשמסתכלת על עצמי במראה ורואה שאני ממש שמנה.
הבטן שלי למטה... עוד שניה מתפוצצת... לא יכולה כבר...
כאבי רגליים, גב, בטן, אבל עדיין זה לא צירים...
אין יותר כוח, סבלנות, יכולת... אין כלום!
הבעל מנחם ומעודד שהנה, עוד קצת זה נגמר, אבל אני נרגעת לכמה דקות ושוב נכנסת לדכאון!
אזלו הכוחות...
שמישהו יעזור...
אלוקים... תעזור לי...
רוצה ללדת עוד הלילה... אבל אין שום רמז ואפילו לא פצפון ביותר..
בעצם, אין לי שמץ מזה צירים.
הריון ראשון שלי.
אוף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
די!
בבקשה!
פליז!
תצאי כבר נסיכה יקרה שלי!
אמא אוהבת אותך ורוצה לחבק אותך ולהרגיש שהיה שווה לסבול בשביל אוצר שכזה.
שיהיה לי לילה טוב.
מקווה שאצליח להירדם... כי תנוחה נוחה וודאי שלא אמצא.
עייפה וחלשה.
יהיה בסדר, נכון?
תודה שהקשבתן...
