ישועת-השם כהירף-עין - הריון ולידה

אני רוצה לשתף בסיפור של תיקווה,כדי לחזק בנות ואימהות
תודה לכל-הבנות כאן שידעו לא-הכניסו אותי לרשימת-החסויות וכו' וכיבדו את פרטיותי+אשמח שגם כעת לא-תחשפו שידעתן על-היריוני בשרשור-הקרוב וכו'..

ברוך-השם אני בהיריון (לא-הייתי אף-אחת מהחסויות כאן), הגיע הזמן לספר,עם כל-החששות, כי כבר רואים ברוך-השם (אני שבוע 16).

ברוך-השם הכל אצלי זה נס אחד גדול בכל-הנוגע להיריונות, חמסה.

בן-אדם בעיני הוא מכלול של מתנות וגם חבילות שנושא עימו (לכן עיני לא-צרה על אף-אחד ולכן אני תמיד מבורכת,חמסה)..ואני יודעת בפנים שבורא-עולם מפצה אותי, בכך שאני בעצמי אבנה משפחה-ראויה.

אז כך,עם נעמוש,למי שיודעת נקלטתי אחרי תק',אחרי שעברתי גרידה (בעיקבות פיגוע-קסאמים), בהפלה השאירו לי ברשלנות ריקמה-עוברית, חצי-שנה הלכתי לרופאים וכלום,בדיעבד היה לי נמק ברחם,גילוי בעיקבות בדיקת-בטא פשוטה,שהראתה שהיא לא-התאפסה,ניתוח למניעת-הידבקויות (היסטרוסקופיה) ואז תהליך-החלמה שעשיתי לעצמי: אייל-פוליטי (חליטת-תה סינית) לי ולבעלי,אימוץ כלבה-צמרית,שיחות עם אנשים מאמינים ואופטימיים,התקדמות בלימודים כדי לסגור תעודת-מקצוע,מעבר-דירה וכו'..נקלטתי עם עובי-רירית של 5.5 (דקה), אמורה להיות 7,8...
כבר הייתי ביד עם הפנייה לניתוח-נוסף (כשבכל-ניתוח ישנם סיכונים) והתחילו ללחוץ עליי על טיפולי-פוריות ונקלטתי ברוך-השם
כעת, אחרי 3 גרידות בשנה (ושוב,בפנים ידעתי שהכל בסדר), הרופאים שלחו אותי לבדיקות,נלחצו..ראש-המחלקה באסף-הרופא כבר טען בגרידה-האחרונה,שחלאס עליי לעבור שוב ניתוח למניעת-הידבקויות, כי קשה להיקלט כך ואם כבר נקלטים,העובר לא מחזיק-מעמד עם הידבקויות ברחם,שייתכן ונותרו אחרי-ההפלות ולכן אני לא-מצליחה להחזיק-היריונות.

אני בפנים ידעתי דבר אחד,עם כל-הכבוד לתחזיות-הרופאים,הגוף שלי מסמן לי שעליי להוריד הילוך,לשבת בבית,לסדר את הכל לגידול הילד הבא, לעבור דירה לשכונה-צעירה,ע"מ שיהא לי קל יותר אחה"צ..נעמה הלכה לגן בגיל שנה וחצי,בספט'-האחרון ובדיעבד זה מה שהוריד לי עומס,עם כל-הכייף בגידולה בבית,כי ראיתי שאין כמו מסגרת-אינטנסיבית בשבילה של ילדים ומטפלות,כדי לאכול כמו שצריך וכדי לבנות ביטחון-חברתי (בדיעבד הייתי צריכה לשלוח גג בגיל שנה).
הלחץ שלי ושל בעלי עם הלימודים,העבודה והטיפול בנעמה,לא-ממש הטיבו עם הגוף שלי,שלא-היה מוכן לחיות כך ולהחזיק היריונות..
רופאים לא-ממש נותנים תוקף לעומס,כי הם טוענים שנפגעות-אונס ונשים בשואה החזיקו היריונות והם צודקים..אבל כאן,הלחץ נבא ברובו ממני (להחליט ולטפל כל-כך הרבה זמן,לסיים את תעודת-הלימודים ויהיה מה,במקום לנוח אחרי-הלידה וכו').

רופא-דתי ממש הכעיס אותי לאחר הגרידה-האחרונה,כשעוד התאשפזתי בבי"ח,כי הוא טען שרוב-הסיכויים שיש לי מוגלה ברחם,שתפרוץ עליו וזה אומר זיהום רציני ברחם (הוא בדק אותי פעמיים וראיתי איך הוא ממש מצפה למימוש האבחנה שלו).
היה לי כולה חום, שהראה אח"כ שהיתה לי דלקת בשלפוחית-השתן, פעם-ראשונה בחיי..אז למה להלחיץ לעזאזל?????????????????????? חמאר!!!!!!!!!
ציפיתי ממנו לשלווה ולאופטימיות,בייחוד שלא-התקבלו עדיין תוצאות-התרבית.

הרופאה המטפלת גם טענה כך, שרק ניתוח נוסף יצליח להביא אותי לכדי החזקת-ההיריונות.

נעמה היתה מאוד חולנית בחורף,בגן-הקודם,במשך החודשיים בקב'-הבינוניים,היתה לה דלקת-ראות,הגענו למוקד והחלטתי,שגם אני הולכת לבדוק את עצמי באותה-ההזדמנות,כי אין לי זמן-אחר (אולי להיות עסוק בשאר-החיים,גם עוזר בדיעבד לפוריות).
גם הרופא במוקד,שבדק אותי לאחר דימום-חלש שהיה לי בדיוק ביום-המחזור (מאוד דאגתי,כי חשבתי שהמחזור שלי עוד יותר נהיה חלש..וגם כך במחזורים אין לי דימום ממש חזק,עובדה שמאוד הלחיצה אותי), ראה עובי-רירית 2 (עובי דק ביותר,שלא מותיר ספק,שזה לא-היריון)+בדיקת-שתן שהיתה שלילית כמצופה מבחינתו.
המזל שלו,מבחינתי,זה שהוא אמר,שאמנם אני צריכה לעשות ניתוח בודאות, כמו שאר-הרופאים וגם כמו כולם טען,שהיריונות לא-מחזיקים אם יש הידבקויות מההפלות.

ועם רירית 2 אין-מצב לקליטה..

אך גם הוסיף משהו בסגנון: אני לא-נביא,ההוא שם למעלה בסוף מחליט (והוא נראה לי חילוני)..זה המזל של הרופא הזה מבחינתי,שנותרה בו ענווה וצניעות להשאיר את הכל פתוח.

הוא טען שעליי לעשות בדיקת-בטא בעוד שבוע..ביקשתי ממנו מאוד יפה,שייתן לי את ההפנייה כדי שלא-אטרטר את הרופאה שלי ואת עצמי והוא הסכים.

וברוך-השם,היריון,אז חוסר-תיאבון,בחילות,הקאות,עדיין הכל כרגיל לצערי..(עם נעמה זה היה עד שבוע 40).

אז אני מקווה שעודדתי ונתתי תיקווה,שהכל מסתדר לבסוף,מעצמנו..ולו-דווקא תמיד מעצות של רופאים..

קראתי כתבה-מקסימה על גבר בן 40,שסבל מדיכאון,הלך לפסיכיאטר שנתן לו תרופות נוגדות-דיכאון ופתאום אחרי 3 ימים קרא בעלון-התרופה, שהן עלולות לפגוע באון-הגברי..מייד הפסיק,החל לעבוד על עצמו וחזר לחיות כרגיל..

אז הכל בראש,בנפש ובאמונה-הפנימית שלנו,צריך תמיד להיות קשובים לעצמנו ואם צריך,אז הרופאים בהחלט עוזרים.