רוצה לעדכן קצת - הריון ולידה

אז אם שמתן לב, קצת נעלמתי בימים האחרונים- וזה בגלל שאני רוב הזמן מול המחשב באתרי דרושים מחפשת עבודה.

נכנסתי לזה באטרף, ואני כבר כ"כ מתה לצאת לעבוד (תכף אפרט על זה).

בכל מקרה, היום סוף סוף, אחרי שבועיים התקשרו אליי מהמקום ההוא שהייתי בראיון עבודה ואמרו לי שהמשרה אוישה, ז"א שלא התקבלתי.

האמת שזאת פגיעה מאוד קשה באגו מבחינתי, כי לא היה ראיון עבודה אחד שלא עברתי. כל מטרה ששמתי לעצמי, הייתי שם, אבל זה היה לפני שהייתי אמא, או שזה סתם תירוץ בשבילי למה לא קיבלו אותי. בכל מקרה- לא התקבלתי.

הסיבה שאני מתה לצאת לעבוד זה כי פשוט זהו, מיציתי את הישיבה בבית.
אין לי כבר כוח לרוטינות של השכבות לישון, האכלות, משחקים כל היום.

ואני שמה לב שהישיבה בבית הפכה אותי למשוגעת. אני אובססבית לגבי ההתפתחות של אמילי, אני לא עוזבת אותה במנוחה ומתעצבת על עצמי בעיקר שהיא לא מתהפכת. היום הייתי במפגש של כמה אמהות, שהתינוקות שלנו בני אותו גיל (עניין של שבוע לפה או לשם), וכולם כבר מתהפכים או ממש קרובים לזה, ומצאתי את עצמי מתעסקת בראש רק בזה בכל המפגש, במקום להינות מהחברה ומהאנשים, וכאן הבנתי שהתחרפנתי סופית ובצורה חולנית כבר.

והנה עכשיו, אמילי צריכה ללכת לישון, וכמו תמיד היא מקטרת או בוכה בזמן ההירדמות ולי פשוט אין כוח יותר לעמוד לידה ולטפוח עליה במשך 20 דקות ולשמוע בכי עולה ויורד, אני מאבדת את הסבלנות, וזה לא שהיא תינוקת קשה במיוחד, אני באמת לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם היא הייתה בוכה כל היום.

כמובן שלמצוא עבודה במסגרת השעות שאני מחפשת לא קל בכלל, בלשון המעטה, אבל אני כמובן לא מתייאשת.
אני בטוחה שזה יעזור לי להרבה דברים, כולל הורדה במשקל.

בקיצור- היום לא יום טוב במיוחד, אין לי כוח לכלום.

בא לי שבוע חופש בטן גב...

כן, ממש....