פעם ראשונה כאן. אשמח לשמוע קול. - הריון ולידה

אני בת 35. נשואה מזה 3 שנים.
מזה שנתיים אני ובעלי סביב העולם הזה של להיכנס להריון. יש ימים שאני חושבת שאנחנו יותר בעולם הזה, של "להיכנס להריון", מאשר בעולם של "להביא ילד".
הסיפור שלנו לא טרגי אבל, מן הסתם, גם ללא ממש שמח.... הוא סיפור של מין חוסר מזל. בנתיים. אני מניחה.
"כמו כל זוג טוב" החלטנו לבדוק את המערכות הפיסיות שלנו עם ההחלטה להביא ילד לעולם. הכל היה בסדר גמור, עד שכבר לא. מבדיקות שגרתיות התגלה שאני סובלת מ CIN1 שהתפתח מהר מאוד ל CIN2 (מצב טרום סרטני בצוואר הרחם) שהוביל אותי מהר מאוד לעבור ניתוח קוניזציה. בקצרה, המצב הסיוטי הזה (שעיכב אותנו בנוסף ל"אי נעימות" שלעצמו) נמשך כשנה (כולל החצי שנה שלא מומלץ להרות לאחר הניתוח).
מיד לאחר שנה הזו נכנסתי להריון ועוד לפני שהתרגלתי לחיוך הבלתי פוסק שנמרח לי על הפנים הייתי צריכה להיפרד ממנו לטובת סיום ההריון של שק ללא תוכן בהפלה טבעית...
זה היה נוראי. הניתוח וההפלה. תחושת כשלון עובדתית.
מיד אחרי ההפלה הפסקתי לעשן (הייתי מעשנת כבדה, 2 קופסאות ביום במשך 17 שנים. אהבתי לעשן מאוד. אבל הרגשתי שאני צריכה לעשות משו, ניצלתי את יום כיפור והפסקתי זה לא היה פשוט אבל הרגשתי מעין "הקרבה" שחיזקה אותי וקירבה אותי למטרה. הכניסה אותי להילוך במקום לדכאון.

בפעם האחרונה שהייתי בבדיקה שגרתית, לאור הניתוח שעברתי, שאלתי את הפרופ שמטפל בי מדוע הוא לא בודק זוויות אחרות לאור חוסר ההצלחה שלנו, הוא טוען כי "כבר הוכחת לנו שאת מסוגלת להרות על כן עד שלא תעבור שנה אני לא ממליץ לבדוק זוויות אחרות"
אני רק חשבתי עם עצמי, איזו מין הוכחה זו, שק ללא תוכן. נו באמת.
יחד עם הציניות שמנצחת אותי לאחרונה החלטתי להקשיב לו, מאחר ואני מעריכה אותו, מקצועית, והוא באמת תמך בי ועודד אותי מאוד באותה שנה נוראית.

זהו, מאז ההפלה ועד היום עברו להם 6 חודשים בהם אנו מנסים להריון ופשוט לא
מצליחים. אני שומרת נידה (מתוך אמונה חזקה בבורא עולם. בדרכי שלי. אני לא דתיה...), אך עם זאת מאוד קשובה לבדיקות ביוץ, ספירות ימים וכו. האמת שיותר מקשובה - אני ממש סביב זה, אבל לא יכולה יותר לראות את המקלונים הירוקים האלה, את פס התוצאה הבהיר, את השעון שמתקתק ובעיקר לא יכולה יותר לומר לעצמי שתיכף זה יקרה.. עוד חודש... עוד מחזור... עוד טבילה במקווה... עוד סקס אינטרסנטי (לכאורה).

תוך כדי כתיבת שורות אלו אני עדיין לא מאמינה שאני עומדת לשלוח את הסיפור האישי ביותר שלי. בשנה בה עברתי את הביופסיות והקוניזציה "הצצתי" לפורומים זהים ותמיד הרגשתי שעל אף שהסיפורים שלנו מאוד דומים, הם מאוד שונים, כי בסופו של דבר אנחנו אנשים שונים.
אני לא ממש יודעת אם מישהי הגיעה עד סוף שורות ארוכות אלו.. אם כן.. אני אשמח לשמוע קול...
maya s