סקר שמעניין אותי מאוד - הריון ולידה

הילד שלי תמיד ישאר ילד שלי
וכשהו בגיר מה אפשר כבר להגיב

ברור שאני מעדיפה שהילד שלי לא יהיה הומו (כי זה מקשה על החיים, הבאת ילדים וכו), אבל אם זה מה שעושה אותו מאושר, אז זה מה שעושה אותי מאושרת.

אני אשמח שהוא בחר לשתף אותי.

יעל, אמא של 2 אפרוחים

בכנות אמיתית אני יכולה להגיד שאני קצת אתבאס
להיות שונה זה בכלל לא קל...

אבל כמובן שהוא תמיד ישאר הילד שלי ואני תמיד יאהב אותו

בעלי מרוקאי ולפעמים הדעות שלו כמו של ההורים שלו מתקופת האבן ... ולפני שהיו לנו ילדים יצא לנו לדבר על הנושא הוא פלט אימרה של "חס וחלילה..." והיה לי דיון שלם על זה איתו...
לי אין בעיה עם שום דבר . ברור שאוהב אותם בכל מצב !!!!!!

חס וחלילה
[email protected]

img]
פייס: ortal_hori

תודה למגיבות
תראו בנות אביאל עוד קטן אבל אני לא יודעת אני יאהב אותו בכל מצב כי זה הבן שלי עד יומי האחרון אני ישמור ויגן עליו ויהיה לצידו אבל מצד שני בטח יהיה קשה למרות שאני חושבת שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה בחדר המיטות שלו אבל כל אמא רוצה שהילד שלה יתחתן ולראות אותו עם אשתו והילדים ושטוב לו.

אני יאהב אותו בכל מצב או אותה בכל מצב

גנית מותק לא הבנת אותי נכון בכלל הילד שלי זה הילד שלי לכל החיים עד יומי האחרון ואני יאהב אותו באותו מידה אני חולה עליו.
אני אין לי בעיה עם זה פשוט יהיה קשה לי קצת ויכאב לי כי יש לי רק בן אחד.
ולא אני לא דתייה אני שומרת מסורת.

או.קי.
חס וחלילה, ה' ישמור!!!!!!

נטלי כתבה את המחשבות שלי במדויק

אף אחד לא רוצה שהילדים שלו ייאלצו להתמודד עם קשיים בחיים
וגם אני חושבת שזה יגרום לקושי בחייו או בחייה
אבל ממש לא אכעס/ אתנגד/ אביע סלידה...
מה שטוב להם טוב לי- העיקר שיהיו מאושרים

אני מאחלת להן מכל הלב שלא תצטרכנה להתלבט ולשקוע בזה שלא תרגשנה שונות ומבודדות, אנחנו נקבל אותן בכל מצב!, שתהיינה מה שטוב ונכון להן, רק שתהיינה מאושרות ושתחיינה חיים מלאים ומועילים.

אצטרך זמן לעכל, גם אני רוצה להיות חמות מתעללת

ממש לא מעניין אותי כמה, למה, איך, ועם מי -
כל עוד זה עושה אותם/אותה מאושרים.
עובדת היותם בעלי נטייה חד מינית כזו או אחרת, או בכלל בעלי נטייה מינית כזו או אחרת, מעניינת אותי כקליפת השום -
בתנאי שזה נעשה מתוך החלטה בוגרת, בהסכמה, תוך שמירה על עצמם, והתנאי הכי גדול - שזה גורם להם לאושר גדול ותחושת שלמות פנימית.
מעבר לזה, לא מעניין אותי כלום, ועוד יותר לא מעניין אותי מה שיש לאנשים אחרים לומר בהקשר לזה.

נגעת בנקודה רגישה.... כתבתי בעבר שאמנם הבן שלי מאוד צעיר, אבל יש לו כל מיני התנהגויות שלעתים נראות שאולי כשיהיה גדול הוא יספר לנו....

ברור שנאהב אותו no matter what, אבל אני לא יכולה להגיד שלא יהיה לי קשה עם זה. ולא בגלל שזאת אהבה בין שני בנים, ממש לא איכפת לי. אלא בגלל שאמנם העידן שבו אנו חיים הרבה יותר פתוח לשונות מבעבר, עדיין יש הרבה מאוד קושי בלהיות חריג ושונה. ולא הייתי מאחלת לילד שלי את המבטים, הלחשושים, ההצקות והכאב שזה מביא איתו.

אגב, אתמול ראיתי שני גברים מוציאים ילדה בת שנתיים בערך מהגן והם הלכו איתה מאושרים ושמחים. לא יודעת אם הם זוג, אבל זה עשה לי טוב לראות אותם כ"כ מאושרים.

אגב, למה ההתייחסות היא רק לבנים?

תמר
הבלוג שלי

http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=myscraps

סטרייט, הומו או דו-מיני... לי זה ממש לא משנה.
כל מה שאני רוצה, שהבן שלי יהיה בריא (בגופו ובנפשו)
ושיהיו לו חיים ארוכים ומאושרים.

כולן רושמות שיאהבו את הילדים בכל מקרה. זה ברור, אני לא חושבת שזו הייתה הכוונה של השאלה. אנחנו כבר למזלי לא חיים בתקופה שבה ישבו שבעה על ילד הומו

אין לי שום בעיה שהיא, משום בחינה שהיא, לומר ש"לא אכפת לי שיהיה מנקה רחובות כל עוד הוא מאושר מהבחירה הזו״.
כנ"ל הומוסקסואליות, לסביות, דו מיני, או סנדלר.
הדברים הקובעים בעיני, הם אלו - ואך רק אלו, המצויינים מטה:
1. שזה יהיה מתוך החלטה בוגרת ומודעת.
2. שזה יהיה בהסכמה.
3. שזה יהיה תוך שמירה והגנה על עצמם.
4. שמה שהם עושים (ולא משנה מה זה) לא יפגע באחרים, במזיד או במכוון, או ללא כוונה.
אלו 4 הקריטריונים להתערבות שלי, או למחשבה על התערבות מצידי, במעשיהם.
כל דבר אחר (ואני מדגישה: כל דבר אחר) נתון לשיקולם הבלעדי, לאחר שיגיעו לבגרות.
כולל ניקוי רחובות, ניקוי בתים, טיפוס על הרים, סנדלרות או להשתייך לקהילה הגאה.
כנראה שאתערב במקרים של מקור פרנסה בגניבה, שוד, התחזות, מרמה ועושק, או חלילה במעשי פשע גרועים מאלו.

אני חושבת שזו שאלה שכמה שנדמיין אותה עדיין לא נוכל לדעת איך נגיב באותו מצב.

ברור שאוהב את הילדים שלי בכל מצב אבל יותר מזה.....

לא מזיז לי בשיט....עוד כשהיה ברחם השתעשעתי ברעיון
מה שיצא אני מרוצה

בכל הכנות

אני רוצה לכתוב כמוך שרוני
אבל אני לא יכולה
זו תהיה משאלה ולא האמת.
לי כן יהיה אכפת - ולו בגלל הסיבה שהייתי ישר מתכנסת בתוך מחשבות - במה טעיתי? כאמא.
בהשקפה שלי - מהלכו הטבעי של אדם מוביל אותו להימשך לנשים. יש משהו לא טבעי בלהימשך למין שלך.
אבל פה זה נגמר - אם יגידו לי שהבן שלי חי בזוגיות טובה ובריאה והוא עוסק במקצוע שמביא לו אושר גדול - תכל'ס לא יהיה לי אכפת עם מי הולך לישון בלילה...

אני די מסכימה עם מה ששולי כתבה.


מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!
------------------------------------------------------------------------------------------
לפני שנולדו ילדינו הכרנו עולם, לאחר שילדינו נולדו התחלנו להכיר את עצמנו.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
לעתים מאד רחוקות אנחנו מקבלים בחיים את מה שאנחנו רוצים, אבל אנחנו תמיד מקבלים את מה שאנחנו צריכים.

--------------------------------------------------------------------------------
אין דרך אל האושר- האושר היא הדרך!

שרון, את רוצה להגיד לי שאם מי מהילדים המוכשרים שלך יבחר במקצוע של מנקי רחובות (סתם נדבקתי למנקי רחובות, אין לי שם דבר נגדם, באמת), זה לא יצבוט לך בלב? ולא תעבור במוחך המחשבה שלילד יש כל כך הרבה פוטנציאל וכל כך הרבה יכולות שלא ממושות בסוג העיסוק הזה, ושלא תחשבי שהילד יכל להגיע להשגים גדולים יותר בחיים ולמימוש עצמי טוב יותר לו היה בוחר מקצוע אחר? וגם למצב כלכלי טוב יותר ומכאן חיים קלים יותר?
ולא היית עוברת מליון פעם על אופן החינוך שלך ועל איפה טעית בכך שלא גרמת לילד לשאוף למימוש היכולות המקסימלי שלו?
סליחה כן, אבל לי זה נראה כאילו את מסתכלת על זה דרך משקפיים בצבע פוקסיה. אולי זה העולם האידאלי אבל זה לא ריאלי כל כך.
את אמא ומן הסתם את רוצה את הטוב ביותר עבור ילדייך. אבל טוב זה בעיני המתבונן. ומה לעשות את גם בן אדם ולכן את לא יכולה להמנע מלמדוד ״טוב״ באמות מידה שלך. ואי אפשר, עם כל האהבה שלנו כלפי יילדינו, ואם כל זה שאנחנו רוצים ללכת עם כל בחירה שיבחרו, להתנתק לגמרי ממה שאת מגדירה ״טוב״.

נ.ב.
הא, ועוד משהו (בנימה הומוריסטית). יש לי את הרצון לשמור את השירשור הזה ולהציג לך אותו בעוד כמה שנים, כשנפתח שירשור ״ליקוי כלה״ ותתלוניני עד כמה כלתך ממרמרת את החיים של הילד שלך וכמה היא לא מתאימה לו...

שולי,
קודם כל - תודה שאת לא מרפה, ובכך נותנת לי הזדמנות להציג עמדות שהן פרטיות שלי, ואולי לא כ"כ מקובלות.
אז ככה,
אני רואה את כל העניין כמתחיל הרבה הרבה הרבה הרבה (הרבה!!!!) קודם.
לא בגיל 25, 20, 18, 15 או 10.
זה מתחיל מהילדות, זו המוקדמת. וכמה שיותר מוקדמת - יותר טוב.
כמובן, כל ילד לפי נטיות ליבו.
כן, אני התחלתי לעודד את מיכל לנגן בחליל צד בגן.
רם התחיל להיות "גאון מחשבים" בגיל 4.
ואור... אור בינתיים מקבל הרבה עידוד ללמידה, למוכנות לכיתה א' - דווקא בגלל שהיו (ויש) התלבטויות בקשר ליכולת שלו לעלות, או להישאר שנה נוספת בגן.
והחלטנו לעודד למידה, מוכנות ללמידה, ולטפח כמה שיותר בשלות רגשית.
כמובן שזה אישי, אבל אלו אנחנו, וזו הדרך שאנחנו בחרנו.
איש הישר בעיניו יעשה - כל אחד ובחירותיו.
................... כן, אנחנו הורים משקיענים. חוגים, העשרות, לפעמים קצת לחץ ללמידה (ללמידה, להשקעה - לא להישגיות!!!! ההבדל נעוץ בעובדה שאם אחרי השקעה ולמידה הילד/ה מקבל 70 במבחן, התגובה תהיה מאושרת ומעודדת, ממש כשם שקיבל/ה 100+)

.................................. ואם, אחרי ההשקעה, פתיחת ההזדמנויות ללמידה, הגירויים, מתן התנאים הנאותים ללמידה ולהתפתחות, סיוע חומרי ואחר, תמיכה רגשית, וכו ----
הילד/ה יחליטו בלב שלם, מושלם ומוחלט שברצונם להיות עוזרי בית או מנקי רחובות, הרי שאני/אנחנו נקבל את זה בלב אוהב, שלם, תוך תמיכה מלאה, וללא ציוץ.
כי אם בתור בני אדם בוגרים ("בוגרים"= מעל גיל 25) שקיבלו כל חייהם תמיכה ועידוד ללמידה והתפתחות אישית ומקצועית זו תהיה החלטתם - הרי שאני פה מסירה את כובעי, זזה הצידה, ונותנת את כל הכבוד והתמיכה האפשריים - ללא שמץ שמצו של "צביטה" כזו או אחרת בלב.
כמובן, שלעניין ההומוסקסואליות או הלסביות זה לא אותו הדבר, כי פה אני מאמינה באמונה שלמה, מוחלטת, יציבה וחזקה מאין כמוה, שאדם הוא אדם הוא אדם הוא אדם - מושלם, מלא, נזר בריאה קדושה ויפה מאין כמוה - ללא שייכות כל שהיא לנטייתו המינית, שגם היא יציר הבורא, ולא ניתנת לשינוי, וראויה לקבלה בדיוק (אבל בדיוק!!) כפי שברא אותנו.

מקווה שעניתי על הכל.
זו תפיסת עולמי ואמונתי החזקה.

שולי-
אי אפשר היה לנסח את זה טוב יותר.
מסכימה איתך בכל מילה.

מיכל

אני מקוה ומייחלת שתוכלי לבצע את התיכנון שלך כפי שהוא

לי יהיה יותר קשה אם הילד יהיה "בטלן" או לא יממש את הפוטנציאל שלו - מאשר שיהיה הומו.
להיות בטלן או מנקה רחובות זאת בחירה. להיות הומו זאת לא בחירה.

יעל, אמא של 2 אפרוחים

1. אני לא רואה שום קשר ל"אדם רע, או צבוע". לכל אדם יש דעות משלו, וזה לא עושה אף אחד "רע" יותר או "טוב" יותר, או "צבוע". אלו מילים שיפוטיות, ואין להן מקום בהקשר להשקפותיו האישיות של אדם. שוב, זו דעתי - ודעתי בלבד.
2. אין שום צורך "להוריד בפני את הכובע". אלו דעותי, אלו השקפות עולמי והנתונים שמכתיבים את חיי ואת תפיסותיי לגבי עצמי, לגבי אנשים אחרים, ולגבי העולם.
3. בהמשך ל - 2, אני רוצה לשתף אותך בעוד משהו:
אני כיום בת 41. עברתי חיים שבחלקם היו לא פשוטים בכלל. השקפות עולמי, דרך חיי, אמונותיי והתכתיבים שמניעים את עולמי גובשו במשך שנים רבות של עבודה קשה ומאומצת, בדרך שלעיתים הייתה דרך חתחתים מכאיבה - עד שהגעתי לאמונות, להשקפות ולתכתיבים אלו.
כיום, בגיל 41 - אני יכולה לומר ולהצהיר בלב שלם, שאני מגובשת מאד בדעותיי, מאד בוגרת (כלומר: הגעתי אליהן תוך בגרות וגיבוש) ויציבה בהן, בצורה כזו, ששום דבר כבר לא יערער אותי.
כלומר: אני שלמה מאד מאד מאד מאד עם מי שאני ועם מה שאני, ועם מה שאני אומרת או חושבת.

החלטות כאלו ואחרות של ילדיי, כשיגיעו לבגרות המספיקה לשם כך - לא יערערו אותי בשום צורה שהיא, כי אני מספיק עמידה ויציבה כדי לקבל הכל, ובלב שלם ואוהב, כפי שכתבתי, בגלל ניסיון חיי הקודם.

מכאן בא הבטחון, ולא משום דבר אחר.

ואת יודעת מה? גם אני מאחלת לעצמי לעמוד בניסיונות, לכשיגיעו.

אלעאי ו-רון הם הילדים שלי,
וישארו שלי לנצח!
כל יום אני נשבעת בלב שאני לעולם לא אעזוב או אנטוש אותם (לפעמים אני גם אומרת את זה בקול