מיואשת... לידה ראשונה - הריון ולידה

טוב אז הסיפור שלי מתחיל בשבוע שעבר ביום ראשון כאשר היו לי כאבים לא מובנים הלכתי לבדיקה במרכז בריאות האישה ואמרו לי שיש לי צירים לא סדירים ללא פתיחה ופשוט לחכות ולראות איך זה מתפתח ( שבוע 35+ 3) כמובן שלא רציתי ללדת בשבוע כזה אז השתדלתי לא לזוז יותר מידי ולנוח יום למחרת בערב הצירים התגברו ועליתי לבית חולים לאחר בדיקה הצירים עדיין היו לא סדירים אבל פתיחה אצבע אחת שוב שיחררו אותי הביתה שמחתי אך התחלתי להרגיש מתוסכלת אני לא מצליחה לתזמן צירים... כולם אמרו לי שיבואו צירים ללידה את תצליחי יום אחרי הבית חולים בבוקר ירד לי הפקק הרירי אני לא יודעת עם כתוצאה מהבדיקה בבית חולים או טבעי... ואם יש חשיבות לזה... ככה המשכתי לסחוב כל השבוע עם כאבים שבאים והולכים התנפחו לי הרגליים והידיים וכבר נעליים אני גם לא יכולה להשים... ביום ראשון שוב עשו לי מוניטור המוניטור מראה צירים בעוצמה של 80 50 עולה ויורד אבל יחסית יותר סדיר ממה שהיה ואני בכלל לא מרגישה כלוםםם הגעתי לסף יאוש מתי אני אמורה להרגיש אותם כבר... לאחר התיעציות רבות אני כבר בשבוע 36 ניסיתי לעשות זירוז טבעי אחרי הזירוז התגברו קצת הכאבים ונפסקו ואמרו לי לחכות עד 48 שעות בערב החלטתי לטייל קצת כי הרגליים עדיין נפוחות ושם התחילו כאבים ממש שגרמו לי לעצור ולא להזיז את הגוף לשניה ככה זה המשיך במשך שעה וחצי ונעלםםםםם... ומאז שוב הכאבים מתחזקים ונעלמים היום כבר אמור להיגמר ה 48 שעות של הזירוז ואני מרגישה ממש מטומטמת שעשיתי את זה ... אתמול היא שאלה אותי אם אני רוצה לחזור על הזירוז שוב וכבר לא הסכמתי חבל על הכסף דבר ראשון ואני לא רוצה להוציא שוב דבר בכוח... פשוט אני כבר מתוסכלת מיואשת וכמעט כל היום בוכה אני יודעת שאין אושר יותר גדול מהילד שהולך להיות לי אבל הכאבים והצפיה והטלפונים של כולם וזה שאני בכלל לא מצליחה לתזמן את הצירים אני מרגישה מתוסכלת... כל אחד שרואה אותי אה את מבושלת כבר תראי אותך וזה עוד יותר מתסכל....
זהו הייתי חייבת לשתף מישהו כי אני מרגישה שאף אחד מהסובבים אותי לא מבין מה אני עוברת חוץ מבעלי שהוא מנסה לעזור אבל זה רק מעצבן אותי יותר....  
היום יש לי תור בערב לרופא ובכלל אין לי כוח ללכת...