מגיע לי מזל"ט+סיפור לידה-ארוךךך - הריון ולידה

אז עכשיו, שבועיים אחריי, כשהוא אחוז בין ידי ויונק כשעיניו עצומות
זה הזמן שאני פנויה כדיי לשתף אתכן חברותיי היקרות בהולדת בני הבכור.
(עכשיו הוא מוצץ לי את החולצה, כאילו מה אמא?)
זה קרה בלילה לאחר אותו בוקר שסיפרתי לכן על פתיחת הפקק הרירי.
הלכנו להליכה מספר 2 כעצת רבו של בעלי. חזרנו לאחר כשעה בשעה 11 בלילה.
בעלול הלך לישון ואני למקלחת. אחרי שעליתי למיטה ונירדמתי למשך כחצי שעה, אני מרגישה כמו מחזור מתחיל לטפטף...
חשבתי שזה המשכו של הפקק הרירי ורציתי לישון עוד כמה דקות ...
ואז זה התגבר ואני מרגישה נחלים ופתאום קולטת- יש לי ירידת מים!!
אני ניכנסת להסטריה ומתחילה להעיר את בעלי.
קלטתי שאני סתם אבהיל אותו אז הרגעתי את עצמי, נשמתי עמוק ולחשתי לו בעדינות:
מאמי, קום מאמוש, אני חושבת שיש לי ירידת מים...."
חחחח עכשיו שתינו רועדים מהקור שתקף אותנו עם הורדת השמיכה ויחד עם זה מנסים לשלוט בהסטריה.
אני הולכת לשרותים ופ....לאחחח שתף של מים יורד ממני.
אני קולטת שהמים קצת מקוניים. יש בהם ליכלוך.
אני אומרת לבעלי שחייבים למהר, יוצאת עם פיג'מה ונעלי בית
הוא לוקח את התיק שהכנו כבר מזמן
וטסים ברכב לבית החולים.
אני נכנסת לקבלה ללידה ואומרת שהיתה לי ירידת מים .
עושה את כל הבדיקות שכולן מכירות ואומרת לרופאה שראיתי שהמים מלוכלכים.
היא פוטרת אותי שמים אף פעם לא נקיים ושולחת אותי שוב למוניטור.
לילה שלם אני עם פתיחה של 1 וחצי עם צירים לא סדירים בלי תזוזה. הם מציעים לי לקחת זירוז ואני מפחדת.
ב11 בבוקר הרופא מכריח אותי לקחת זירוז מחשש לזיהום.
אני מתה מפחד ובעלי אומר שזה הזמן לקרוא לאמא שלי.
שתינו אומרים פרקי תהילים ואני בולעת רבע כדור של זירוז.
בעלי נאלץ לצאת מהמחלקה בגלל בדיקת רופאים ואני בוכה בהסטריההההה
ועכשיו בקיצור:
אמא מגיע ואני מתפתלת מצירים שהולכים ונעשים סדירים כל 2-3 דקות.
הם מתגברים ומכניסים אותי להתקלח כדיי לזרז ולהקל ואני לא רוצה לצאת מהמקלחת חחחח
ב7 בערב אני עם פתיחה 3 אחרי שכבר הקמתי את כל המחקלה על הרגליים עם צרחות של בכי מכאב והסטרייה שנרגעו עם קבלת טישטוש שגרם לי לדבר קצת שטויות חחח
ואז מחליטים להוריד אותי סוף סוף לחדר לידה לקבל אפידורל.
כל הלילדה צירים-אפידורל-תהילים-מוניטור..
פתאום אמא שלי קולטת שהמוניטור מתחיל לגמגם והדופק יורד
היא קוראת למילדת שטוענת שהכל בשליטה.
המילדת הולכת לקרוא לרופא שדיבר בטלפון ולכן לא התייחס אליה.
לפנות בוקר אני עם פתיחה 9 -10 ושוליים לא מחוקות לגמריי.
אמא שלי מתחילה להרים את המחלקה ואומרת שאני חייבת ניתוח כי התינוק במצוקה.
המיילדת מרגיעה אותה ומוציאה אותה מהחדר.
אני שואלת את המיילדת מה עם התינוק? היא אומרת לי : יהיה בסדר. אל תדאגי הוא שולט נפלא במצב.
היא מבקשת ממני ללחוץ כדי להעביר אותו קדימה כי הוא מאד גבוה
אנחנו מנסות ולאט לאט החדר מתחיל להמלות ברופאים.
רופא אחד מחתים אותי לניתוח וצועק על המיילדת שהיא הכניסה את התינוק למצוקה. (הוא קולט את המוקניים, והפעם היה שם צואה רצינית)
היא צועקת עליו בחזרה שלא התייחס אליה כשקראה לו.
עוד רופא ניכנס וכמה תומכות לידה ומרימים טלפון להכיין חדר ניתוח.
אני לא מבינה מה קורה. כולי מבסוטה שיש פתיחה ועכשיו ניתוח ?
אני מבקשת מהרופא השני נסיון אחרון ללדת רגיל
והוא מביא את הוואקום ומבקש מכולם לעזור לי
שתי אחיות מכל כיוון תופסות לי את הרגליים והוא עם הוואקום מנסה למשוך
אני לוחצת בכל הכוח ומבטיחה שאלחץ יותר יותר יותר חזקקק
ורופא ילדים עומד מהצד מחכה לקבל את התינוק.
אני מתפללת לבורא עולם שיציל את הילד ויצא כבר מהר בלי נתוח בריא ושלם
פתאום המיילד צועק משהו באנגלית ואחת האחיות שולפת מכשיר כמו הנשמה
אני מתחילה לשאול: מה קרה???? התינוק בסדר?
ו...........פווווווווווווווםםם
התינוק נוחת עליי מהוואקום היישר על הלב.
הוא מסתכל עליי בעיניים פתוחות , פניו מלוכלות והוא כולו סקרן
אני מתחילה לבכות משמחה ואומרת לו: כפרה עליך!!! חייים שלי!!!
הוא מתחיל לבכות ואני מנשקת אותו.
אני מתחילה לקרוא: אאמאאאא
בואי תראי!!! הוא נולדדדדד
לוקחים אותו ממני ועוטפים אותו. אמא שלי נכנסת בוכה כולה ומחזיקה אותו
היא מנקה לו מהפה: צואה!!
בעלי ניכנס אחריה אחרי שישב בגינה ובכה לה' שאלד בלי ניתוח ובלי בעיות
הוא עומד בצד החדר ובוכה כמו ילד קטן
ניגש לעולל הצווח וואומר לו: אבא אוהב אותך כפרה עליךךךךך
כל האחיות ותומכות והרופאים מוחים דמעה...
ואני לוחשת להם, ומעל הכל לבורא עולם:

תודה!

סך הכל כל שעות הלידה מירידת המים היו כ32 שעות.
זה היה ארוך, לא קל,
אבל שווה.

מאחלת לכל בנות ישראל ללדת
בקלות ובבריאות
כולנו הילדים של אבא בשמים