עצובה, מתוסכלת ויותר מהכל צריכה את דעתכן - הריון ולידה

אבל אני צריכה את דעתכן האמיתית מבלי שתתחשבו בי.. זה חשוב לי מאוד.
פשוט תסתכלו על זה מהצד ותגידו לי מה אתן חושבות..
במשפחה של בעלי חוגגים את החגים ועושים את ארוחות השבת בשעה מאוחרת יחסית לפעמים ב8 לפעמים ב 9.. לפעמים גם אחרי זה..
אני אישית מתההה על חגים ועל הביחד ועל האוכל ועל הכל..
אבל מאז שליעד נולד לא יוצא לי כל כך לחגוג יחד איתם כי הוא הולך לישון בסביבות 8 ואז כבר אין מצב להוציא אותו ולטרטר..
עכשיו במשפחה של בעלי מאוווד כועסים עליי.. אני יכולה להבין איפשהו את הכעס מצד אחד..אבל מצד שני אני לא יכולה כי זה לא תלוי בי.
כאילו מה אתם חושבים שלא בא לי להיות איתכם ולאכול איתכם ולצחוק איתכם..?
הכי הכי בא לי.. אני פשוט לא רוצה להרוס את הילד שלי..הוא עוד פיצי!
היום למשל הייתי איתו אצל אמא שלי והוא לא רצה לישון מאיזה 2 עד 7.. וב8 כשחזרנו הוא כבר נשפך.
ואז כולם התחילו לכעוס עליי למה לא הרדמתי אותו קודם הרי ידעתי שיש היום חג ושאני אחזיק אותו ער יותר בחגים כי זה ארועים חד פעמיים וזה..
זה ממש ממש עשה אותי עצובה!
אני לא יכולה "להחזיק אותו ער" יותר מהשעות האלה כי הוא יהפוך לנודניק ויהיה עצבני ועייף ויסבול.. בשביל מה?
תאמינו לי אני יושבת פה עכשיו כשכולם נסעו לעשות את החג, מקרקרת לי הבטן רצח מרעב אבל מה? אני מרוצה.. כי אני יודעת שהילד שלי מקבל את מה שהוא צריך לקבל..

מה אתן הייתן עושות במקומי? מי לדעתכן צודק פה?