מה שלומכן?
אני ברוך השם בסדר,בדיוק שלושה שבועות עברו מהלידה,אני מרגישה שעבר כבר נצח....
במהלך חול המועד השתבללנו בבית,העסקנו את הבנות ביצירות ומשחקים,לא היה לנו כח לזוז מהבית....אמרנו לכל מי שרוצה שנהיה בבית ושפשוט יבואו,ובאמת בסוף יצא שהיו פה לא מעט אנשים,זה נחמד, בפרט כשבאו כאלה עם רצון לעזור
אני חיכיתי כבר לחזרה לגנים ודמיינתי איך אני יושבת עם כוס קפה,נחה,וכותבת בפורום ומספרת לכן את סיפור הלידה שלי.......אבל....אנחנו מתכננים והקב"ה צוחק
אתמול ככל שניסיתי להשליט סדר בבלאגן בבית ככה התרחקתי יותר מהמטרה....הקטנצ'יק הרגיש שמשהו אחר מעסיק אותי ולא ירד לי מהידיים.בשלב מסויים הבנות הגיעו הבייתה וברור שהתפנתי אליהן.
אמרתי טוב,כולה היום הראשון לבד בבית,ננסה מחר...ושוב תכנונים לחוד ומציאות לחוד...
על הבוקר נשבר לנו משהו במקרר,ככה שאחרי שלקחתי את הקטנה לגן,עשיתי קצת קניות,באתי הבייתה לפגוש את הטכנאי,הוצאתי בוחטה לא מתוכננת ועד הצהריים בין ההנקות ניקיתי את המטבח והמקרר,תליתי ארבע מכונות,הכנתי צהריים וקיוויתי לטוב
והשיא-הלכתי לנוח איזה חצי שעה לפני שבעלי היה צריך לצאת.והוא מתוך כוונה טובה שם לבנות סרט במחשב ואמר להן לא להפריע לי,והן כמו ילדות טובות-לא הפריעו.
התוצאה-אני התעוררתי לפני כשעה ומצאתי את שתיהן חורפות....

...בקיצור,ערב ארוך עוד לפני.....
אני מתעדכנת כל הזמן אבל דרך הנייד ככה שזה מעצבן להקליד,על הלידה אספר בפעם אחרת,בנתיים שיהיה מזל טוב לכל החוגגות ימי הולדת והיולדות,בהצלחה למי שבדרך ללידה,ובשורות טובות לכולן
