חחחחחחח

כמה מוכר
אספר לכן על ישיבה במסעדה אתמול. אני בעלי ושלושה זעטוטים
באנו למסעדה. לקח 5 דקות לשים את העגלה בצד, להכניס כסא תינוק. עוד 5 דקות כי אביביל רוצה ליד אמא, ומיכל גם רוצה ליד אמא אבל גם ליד איתן. אבל אמא גם רוצה ליד איתן כי הוא לא אוכל לבד. בעלי מנסה למכור את עצמו כמשהו אטרקטיבי לשבת לידו. מצליח. התישבנו.
קיבלנו את התפריטים אחרי הבנות החליטו שהן סיימו איתם. ביררנו מה הן רוצות לאכול, אחת רוצה המבורגר והשניה גלידה (במסעדה של סושי, אין לא זה ולא זה).
הזמנו. עד שמביאים את האוכל אני מנסה לתפוס את כל השקיות הסוכר שאיתן זורק, להרחיק ממנו את המזלגות.
הבנות משוות תפריטים ורבות של מי טוב יותר.
אחרי שהסוכר נלקח - המזלג מתחיל לעוף באויר. הבנות בינתיים רוצות להחליף מקום. כולנו קמים, מחליפים מקומות.
מביאים את האוכל.
על השתי דקות הראשונות אביגיל שופכת את השתיה. עד שאני מנקה אבא שם לבנות אוכל.
מיכל ״לא טעים לי זה חריף״
אבא ״אל תאכלי, קחי משהו אחר״
מיכל ״תוריד לי מהצלחת״
אבא מוריד.
אביגיל שמעה שלמיכל זה לא טעים עוד לפני שטעמה
״גם לי לא טעים, תוריד לי״
אבא מוריד.
אני בינתיים מנסה לשמור על הכפית של איתן כי הוא אוכל רק לבד והכל עף לו לכל הכיוונים.
עד עכשיו אנחנו לא נגענו באוכל
אני ממלאה לאביגיל משהו אחר, בינתיים רואה שהצלחת שלי נוסעת ממני והלאה.
תופסת את הצלחת באויר, בדרך מעיפה את הכוס שתיה של אביגיל (שהפעם שמה רחוק מעצמה אבל קרוב קרוב אלי) לרצפה.
אני ואביגיל קמות כדי שינקו את הרצפה מתחתינו מהזכוכיות. בינתיים איתן זורק את הכפית ואת כל המקלות הסיניים באויר.
התישבנו
איתן צורח שהוא רוצה את הכוס בירה
מנסה למכור לו את המים שלו במקום. לא מצליחה. נותנת לו את השתיה של מיכל מקש. שותה, חצי עליו, מבסוט.
אביגיל רוצה שישתה גם משלה.
שותה.
כולם מרוצים, אני מתחילה לאכול
מיכל ״אני צריכה פיפי״.
אמא (נאנחת) ״אביגיל את גם רוצה?״
״לא״
טוב, הולכים לפיפי
איתן בוכה כי אמא הלכה
בינתיים אבא מצד השני של השולחן מרגיע את איתן ועוזר לו לאכול לבד
איתן מושך את הצלחת שלו על עצמו.
אבא קם למזער נזקים
חוזרים מפיפי.
מתישבים.
איך שאני מקרבת את הביס לפה
אביגיל ״אמא אני צריכה פיפי״
אמא (נאנחת חזק יותר) ״אביגיל למה לא אמרת לפני דקה?״
אביגיל ״כי לא רציתי פיפי, עכשיו אני רוצה״
טוב, הולכים לפיפי
איתן בוכה כי אמא הלכה
מיכל בינתיים רוצה את מה שיש לאביגיל בצלחת וקמה מעבר לכל השולחן לקחת. מעיפה בדרך את הבקבוק של איתן לנקודה הכי רחוקה מתחת לשולחן.
אבא מתכופף להרים, מקבל את השולחן בראש.
חוזרים מפיפי
איתן כבר לא רוצה לאכול, מתחיל להתעצבן ולשחק באוכל. הבנות אוכלות קצת.
אני רק שומרת שאיתן לא יהפוך את השולחן
בין לבין אני ובעלי מצליחים לאכול.
אצל הבנות מלחמת עולם מי סיימה את הטיפה האחרונה של בקבוק השתיה
אחרי שתי דקות הבנות אומרות שסיימו לאכול. קמות להסתובב במסעדה. אני עין אחת על איתן עין אחת עליהן כדי שלא יעשו נזקים למסעדה.
אני ובעלי סיימנו לאכול (בשעה טובה). הבנות רבות מי ישלם למלצרית.
יצאנו. איתן יצא ברגל כי הוא לא מוכן לשבת בעגלה.
שכחנו את העגלה בפנים
המלצרית רצה אחרינו
חזרנ לעגלה
איך שאנחנו מדליקים את הסיגריה, אביגיל ״אמא יש לי קקי״
אמא ״אביגיל את לא יכולה להתאפק לבית?״
אביגיל ״לא״ ומצליבה רגליים כאילו כבר עכשיו בורח לה
אמא ״מיכל, את צריכה לשירתים?״
מיכל ״לא״
טוב, חוזרים למסעדה
אביגיל ״אמא לא יוצא לי״
אמא כבר לא מגיבה, נכנסה למצב של היפוטוניות
בינתיים אבא רודף אחרי איתן שמתעקש שהוא רוצה ללכת לבד בלי יד, ודווקא על הכביש
חוזרים
מיכל ״גם לי יש קקי״
אמא ממשיכה במצב היפוטוני לכיוון המסעדה.
בינתיים איתן נופל וצורח אצל אבא על הידיים
חוזרים. מגיעים לאוטו
רבים מי ישב ליד איתן
ביררנו את הסוגיה הזו
חגרנו (יש, הם קשורים!)
סוף סוף אני מתפנה לסיגריה
בעלי מלחיץ שצריך כבר לנסוע.
מסיימת בלחץ ונוסעים!
אני בלי כוחות
והבנות נזכרות שלא אכלו גלידה, והבטחנו להם גלידה!
אז עוצרים בגלידה וכל הסיפור בערך מתחיל מהתחלה

עושה חשק לרביעי? לא לי בכל מקרה
