מזמן לא היה לי יום כזה מחורבן - הריון ולידה

קודם כל מלא

קבלי מילון

המצב של הניצול מאוווד מוכר לי.
יודעים טוב טוב לאתר את העובדים הטובים והמסורים ומהר מאוד מלבישים עליהם עבודה...

במקרה הזה אין לי איך לעזור כי אני בדיוק כזאת.

לגבי להב- אני בטוחה שהיא מתגעגעת אליך וזה טבעי, אבל ברור שהיא אוהבת אותך מאוד.

אני עם אולגה לגבי להב..בטוחה שהיא אומרת את זה רק כדי להגיד..כי ככה זה..אני זוכרת את עצמי אומרת את זה כל הזמן


דברו איתי בפייסבוק

בעלי טוען שאני קשה איתה מדי
שאני לא יודעת להבליג על דברים
שאני מדברת איתה הרבה פעמים בכעס
שאין לי סבלנות אליה

הוא לא מבין שהיא מתמרדת כלפי, היא על כל דבר אומרת לי לא, לפעמים אני מדברת איתה והיא פשוט מתעלמת כאילו אני לא קיימת בכלל
אני בן אדם, מעבר להיות אמא, אני בן אדם!!! כמה כמה כמההההההההה אני יכולה לספוג?
ומה לעשות שבמעט זמן שאני כבר איתה אני צריכה לחנך יותר מאשר לשחק וזה קשה לי מאוד

סיוי

סיון!!
את אמא למופת ובן אדם מדהים..שלא תשכחי את זה לרגע. זה קודם כל.
בקשר לעבודה ולניצול - אל תתני לאףףףף אחדדדדד שם לנצל אותך!
תעמדי על שלך..
לגבי להב.. את אמא מדהימה כמו שאמרתי.. זה שהיא אומרת שהיא לא אוהבת אותך חחח את יודעת כמה הייתי אומרת את זה לאמא שלי כשהייתי קטנה+דברים הרבה יותר גרועים?
ואני כל כךךךך אוהבת אותה.. כל כך!!
כשהיא תגדל תוכלי להסביר לה למה היית צריכה ללכת לפעמים והיא תבין..
כרגע המילים שהיא אומרת - זה סתםםם כדי להגיד!
אל תתייחסי לזה מאמי
את מדהימה

סיון את יודעת כמה פעמים שמעתי ילד אומר לאמא/ אבא שלו שהוא לא אוהב אותו? המון
זה נובע ממצבים של תסכול וכעס שהיא כנראה לא יודעת להביע אותם עדיין
חשוב לה לאפשר לבטא את זה, לזהות את הקושי ולשקף לה
ולא להתרגש היא כנראה מבינה שזה מצליח לעורר משהו ומשתמשת במניפולציה הזו
כן הייתי מנסה דרך משחק סימבולי לשקף לה את הסיטואציה

קחו דוגמא מהבוקר (זאת הסיבה שעזבתי אותה בוכה)
יצאנו באיחור ולכן בעלי היה צריך קודם להוריד אותי בעבודהואחכ את להב בגן.
להב החליטה שהיא לא מוותרת וחייבת לצבוע את הלב שציירתי לחייל בשי ליום העצמאות
אמרתי לה שאני באיחור לעבודה ולא עניין אותה.
כשירדנו לרכב (2 דקות לפני שאני אמורה להיות בעבודה) היא הלכה כל כך לאט ואני כל שניה אמרתי לה נו כבר בחוסר סבלנות ועצבים.
ואז הגענו לרכב והיא רוצה לתלות את הדגלים בחלונות. אמרתי לה שקודם יורידו את אמא בעבודה ואחכ שתתלה עם אבא את הדגלים כי אמא כבר באיחור.
והיא התחילה לבכות ולצעוק ולהתמרד.
אמרתי לה שהיא בחרה לצבוע את הלב ועכשיו היא צריכה להמתין בסבלנות עם הדגלים כי לאמא אין זמן (ושתבינו שכל זה דווקא אמרתי עם הרבה סבלנות).
בקיצור 5 דקות נסיעה לעבודה והיא צורחת בוכה את נשמתה.
ואז בעלי אומר - בשביל עוד 3 דקות הילדה צריכה לבכות ככה?
כאילו מהההההההההההההההההה???????? מי האמא? מי קובעת? שאני אתן לה לסובב אותי?

אני נותנת לה הכללללל מה שרק רוצה גני משחקים גימבורי בילויים גלידות מתנות הפתעות בלי הפסקה - רוצה לישון במיטה של אמא ואבא מקבלת. עד היום נרדמת רק במיטה שלנו ורק אם מישהו ישכב איתה עד שתרדם (וזה לוקח פול זמן)

אז זה לא שאני שטן - אני בבוקר לחוצה ולא נחמדה מודה. אני קמה 6 מתארגנת צריכה להתחנן מנתי שיקום להתחנן מלהב שתיתן לי לארגן אותה. להכין לי וללהב אוכל למהלך היום וכל זה עוד בסוף כל יום מאחרים כי לנתי יש זמן - ואז לא מבנים למה אני עצבנית ועוד מעירים לי

ואל תגידו לי לדבר איתו ניסיתי לא עבד. כל פעם אני מאיימת שאני בשעה ככה וככה קמה והולכת עם הרכב ובסוף לא עומדת בזה כי אני יודעת שזה יגרור מריבה איומה

אוייי בובה למה לא דיברת איתי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
זו רק תקופה ולהב כניראה סתם חווה שלב מרדני כזה
תיראי שהכל יסתדר

סיוני יש כאן שני דברים
בעלך לא יכול לחלוק עלייך. בטח לא שלהב יכולה לשמוע. אם את אמרת שלא תולים עכשיו דגל, אז לא תולים
אז מה אם היא בוכה? היא עצובה ומתוסכלת.
זה לא משנה אם זה לקוח שלוש דקות או שעה ובעלך צריך להבין את זה ואת צריכה להסביר לו בשקט ובסבלנות
תנסי לראות מה שאת מספרת מנקודת המבט של להב. קודם היא רצתה לצייר ולא יכלה, אחר כך אמרו לה ללכת מהר
וגם את הדגל היא לא תלתה. ולהב לא יכולה להבין למה את חייבת להיות בעבודה בזמן ומה זו מחויבות
זה העולם שלך. מבחינתה לגן כל ילד מגיע בזמן שונה ואין מישהו שעומד עם סטופר..
היא הייתה מתוסכלת ובגיל הזה עדיין קשה להמליל מה שמרגישים.
אני מניחה שזו דרך נוראית להתחיל את הבוקר
ולי נראה שהאישו היותר גדול זה הבעל ואני מרגישה בין השורות שאת פגועה ומרגישה לא מוערכת על ידיו
אני טועה?

וועליההההה מאמי

גולי - זה כן ולא
כלומר אני יודעת שהוא מעריך אותי ושהוא לא חושב חס וחלילה שאני סתם מתבכיינת
ואני בטוחה שבלב הוא יודע שאין מצב שהוא עושה את מה שאני עושה

אבל אני גם יודעת שאצלו זה סוג של בעיה הבקרים, הוא פשוט לא מסוגל לקום, אני יכולה 45 דקות לבעוט לו בראש והוא לא יקום - והוא גם בן אדם מאוד מאוד מאוד אדיש - הוא לא נלחץ, כלום לא מלחיץ אותו, מבחינתו לאחר לכל מקום אפשרי והוא לא מתרגש מזה.
אנחנו פשוט ההפך הגמור האחד מהשניה בקטע הזה.

עכשיו היתה לנו שיחה, הוא אומר שאתחיל להעיר אותו ב-6- נחיה ונראה מה יהיה - הרשו לי להיות פסימית

בנות לגבי העבודה
אני בן אדם (וסליחה על השחצנות) שקולט דברים מהר, זה האופי שלי.
אין מקום עבודה שלא קיבלתי את המשפט - איזה קליטה מהירה יש לך, כאילו את הקמת את המשרד, כאילו את פה מתמיד, וכו' וכו' וכו'.
אני מודעת לזה.
לצערי זה סוג של בעוכרי.
כי יחד עם זה אני גם לא מסוגלת להקטין ראש, זאת אומרת שאני קולטת מהר ומראה את זה - כי כזאת אני, לא מנסה להסתיר את העובדה הזאת.
כל מה שיבקשו ממני אני אומרת כן - לא מנסה להתחמק מעבודה.
אני גם אוהבת שיש עבודה, אין לי בעיה לעבוד בלחץ (לא בעצבים חס ושלום אלא בלחץ עומס).
וכל זה פשוט גורם לאנשים מסויימים לנצל אותי.
אני באמת אוהבת את המקום הזה, אנשים מקסימים אחד אחד.
יחד איתי עובדת מישהי שעוברת תקופה לא קלה בחיים שלה (גירושים מאוד מאוד לא קלים) וזה משפיע.
היא כלללללללללללללללללל היום בטלפון, מהגרוש, לחבר, לעו"ד, לאמא, לגן של הילד, וחוזר חלילה.
היא גם עובדת מעולה, עובדת מאוד מאוד קשה ואני באמת מעריכה אנשים כמוה.
אבל היום היא עברה את כל הגבולות האפשריים, היא לקחה על עצמה לטפל בנושא אחד ספציפי ויחיד, איחרה בשעה וחצי והודיעה שיוצאת שעה וחצי לפני הזמן. וכל זה עוד התלוננה למה לא עשיתי משהו בבוקר, כשבכלל בזמן שהיא לא היתה זה השעה הכי עמוס שיש בבוקר יום ראשון ואפילו קפה לא הספקתי להכין לעצמי.
ואז היא הלכה ולקחה את כל המשימות מהמנהלים - מה שכתוב אלי העבירה אלי, ומה שכתוב אליה העבירה..... 90% אלי - בטענה שאין לה זמן לטפל בכלום היום.

ואז , למרות שאני בטוחה שהיא עבדה תוך כדי, אני פשוט שומעת אותה כל הזמן בטלפון, בקושי עזרה במענה טלפוני.
וגם כשיש לי שאלות היא מראה כאילו אין לה זמן אלי או אומרת תיכף וממשיכה בשיחות הפרטיות שלה.

ואני לא מלשנית אני לא אלך על דברים כאלה לבוס, במיוחד שאני מבינה איזה תקופה רעה יש לה ואני אפילו מרחמת עליה.

אבל אני מוצאת את עצמי עם העבודה שלי ועם העבודה שלה וממשיכה לקבל הצפות מכל כיוון ובטלפונים, עונה על טלפונים שיחות ובירורים שקשורים אליה כי כל שיחה היא אומרת לא יכולה לקבל - והשולחן שלי פשוט היה נראה כמו הר געש שעומד להתפוצץ

וכל זה בכל זאת אני עדיין חדשה ועדיין יש דברים שאני לא יודעת או לא מבינה או לא רוצה לטעות ומעדיפה לשאול קודם - והרגשתי שפשוט אין לי למי לפנות ואין לי עם מי לדבר

סיון יופי שדיברתם! אני מבינה אותך אני גם מאד דייקנית ולא סובלת שמאחרים.
תנסו לקום מוקדם יותר וזה נראה לי יעשה את שלו לשלושתכם. ככה הכל יהיה הרבה יותר רגוע.

אוף כל כך מבינה
ביום שישי בערב התחלתי לבכות גדעון שעה מנסה לשאול אותי מה קרה
בסוף הצלחתי להגיד לו שנועה לא אוהבת אותי רק אותו
היא כל היום אבא אבא אבא
היא ישר ראתה אותי בוכה והתחילה לנשק אותי כםרה עליה
היא שאלה למה אני בוכה אז שיקרתי שכואב לי ברגל

הגעתי למסקנה שאנחנו נמצאות עם הילדים 70% מהזמן שלהם בבית
ואז יוצא שאנחנו אלו שאומרות ״לא״ ״אסור״ וכד׳
ואז מי מגיע? הנסיך על הסוס הלבן העונה לשם ״אבא״ שנמצא איתם שעה - שעתיים ביום רגיל (לא שישי שבת)
אצלי שהוא מגיע הוא משחק ומקריא סיפורים ועןד דברים כאלה. למה? כי גברים לא רואים את הכביסות והניקיונות שיש
אז החלטתי לתת לגדעון את העבודה השחורה בהשכבה לישון
נועה עושה לנו סרטים לאחרונה אז הוא זה מטפל ככה לא רק אני יוצאת הרעה
אסור ליצור מצב של ״אמא רעה״ ״אבא טוב״ תני לו גם לעשות דברים לא הכי טובים עם הילדים שאת לא תצאי השוטרת
ובעניין הבוקר תשפכי עליו מים ב6 בבוקר ואם זה לא עוזר תעשי מה שאני עושה עם הבוס שלי
אני תמיד מזיזה לו דברים ביומן חצי שעה אחורה כי הוא מאחר סידרתי
פשוט תגידי לנתי שהבוס שלך הקדים לך את שעת ההגעה ברבע שעה

סיוני..
הרי ברור מאליו שלהב אוהבת אותך, נכון?..

אבל, למדתי מבעלי ואני גם מנסה ליישם את המשפט הבא:
"לא מתווכחים עם אמא ואבא. נקודה".
את החלטתת שלא צובעים את הבל - אז לללא צובעים את הלב
את החלטטת שלא תולים דגלים - אז לא!! תולים דגלים.

והכי חשוב - חזית מאוחדת מול הבנות!
נתי חייב להפנים את זה! לא ייתכן שהוא ישאל אם זה היה שווה את הבכי הזה!
כן! זה היה שווה, כי זה חלק מהחינוך!
לגבי העבודה - נראה לי שאת צריכה "לבלוע" את הצפרדע הזאת.
תעשי מה שאת יכולה בצורה הטובה ביותר ותקווי שגם הבוסים ייראו שאת עושה מעל ומעבר וייתעקשו על הוספת תקן
אחווה - את צודקת בהחלט לדעתי באבחנה שלך.

יפתי...

קודם כל-

תיראי,אני באמת גאה בך! את יותר ויותר משתדלת ומוסיפה על-עצמך ככל שעובר-הזמן: הבית יותר מתוקתק,את יותר מבשלת, ממש אשת-חיל.

אני חושבת כמו אחווה ואלינור,נתי בהחלט צריך ליטול חלק בעוד משימות-טיפול: השכבה בעיקר,כי הוא טוען שהוא יותר קול,אז בבקשה,כך להב תירדם יותר מהר ובזמן הזה,אני בטוחה שלא-חסר לך מה לעשות בבית..

אם את עושה את הכל לבד וגם זה פוגע ברוגע שלך ולגיטימי, את רק בן-אדם! אז אין לאף-אחד זכות למתוח על תפקודך ביקורת.
אפשרי להעיר לך הערות-בונות בשמחה,רק מי שנוטל יד כמוך במשימות-השוטפות ביממה.

ולגבי אי תמימות-דעים ליד הילדים,ואו',זה ממש מתחיל להיות אתגר (אנחנו ממש מרגישים,שדי עם האימפולסיביות לספר זה לזה על הגן מייד כשאנחנו ניפגשים וזה דורש המון-מאמץ,מודה),כי הם מבינים הכללל, להב בכלל,חמסה, את צריכה כבר לרשום אותה לחוג-פסיכומטרי בשפה או בברליץ לפחות

מאמי אני מבינה את הקושי לשמוע מהדבר היקר לך מכל שהוא לא אוהב, אמי באמת חושבת שזו דרך שלה להביע תסכול ועל זה לא צריך להתרגש!! הרי היא לא באמת יכולה בלעדיך נכון?!

מרווה

[center]

אויש, מותק
דבר ראשון

בנות תודה רבה רבה לכולכן, על כל היחס והתגובות החמות.

אחוה כל מילה בסלע, והרעיון בסוף אדיר - שווה לנסות

תחזיקי מעמד. זה שלב שעובר. גם אוריאל עושה לי קטעים בזמן האחרון

מבינה אותך אבל משהו שמישהי שגידלה 6 ילדים אמרה לי..

רגשות אשם תמיד היו ותמיד יהיו לנו - אנחנו צריכים להיות שלמים עם ההחלטות שלנו (במקרה שלך לצאת ולעבוד) והילדים יגדלו ויבינו כי הם אולי מהות חיינו וחיינו סובבים סביבם אך יש דברים נוספים בחייים..

סיוני שולחת לך מיליוני