הי בנות - הריון ולידה

קצת מוזר לי לכתוב פה, אחרי כמה חודשים טובים שלא נכנסתי לפורום הזה.... אני רואה בעיקר שמות לא מוכרים, ואולי טוב שכך - סימן שהרוב התקדמו
אני כותבת מתוך דחף לשתף.
אנחנו מנסים להכנס להריון כבר למעלה משנה. אחרי תקוות ואכזבות רבות, החלטנו לעשות את כל הבדיקות הנדרשות וגילינו שבדיקת הזרע של בעלי לא טובה. זה היה לפני כחודשיים. מאז בעלי קיבל טיפול תרופתי מסוים, ובקרוב הוא יצטרך לעשות בדיקה נוספת, לראות אם יש שיפור. אם לא יהיה - ככל הנראה מכאן נמשיך לטיפולי פוריות.
הוא מתנהג כמו גיבור, משתף פעולה בהכל ומוכן להיבדק (וזה לא ברור מאליו בכלל...). ויחד עם זאת אני רואה שהוא לקוח את כל העניין ללב, כנראה שקשה לגבר להתמודד עם העובדה שיש לו בעיית פוריות, זה פוגע מתחת לחגורה תרתי משמע, ולא משנה כמה הוא מנסה לשדר עסקים כרגיל ולהיות חיובי.
בימים האחרונים היה לי ביוץ, קיימנו יחסים. בעלי היה ברגשות מעורבים - אמר שאם הפעם לא יהיה הריון, זה כאילו אישור לכך שאכן יש בעיה וזו כבר אכזבה ברמה אחרת. אמרתי לו שזה ממש לא חייב להיות המצב, ושתכף נדע בבדיקה השנייה מה קורה באמת, ולא צריך להסיק מסקות מהר מדי וכו... אבל קשה לי, כי קשה לו.
נראה מה יהיה בעוד שבועיים. מצד אחד אני אופטימית (תמיד), מצד שני.... צריך גם להשלים עם העובדה שיש סיכוי לטיפולי פוריות וזה גם לא סוף העולם, בד"כ.
דרך אגב, ברגעים אלה אחותי בחדר לידה.... לידה ראשונה, אחרי תקופה ארוכה של אכזבות ולבסוף טיפולי פוריות. אני כולי ציפייה והתרגשות, ותפילות
אולי זאת הסיבה שעכשיו אני כותבת כאן....מצד אחד בעלי שליבי יוצא אליו, מצד שני - אני עצמי, אופטימית וחוששת בו זמנית. ומצד שלישי - אחותי, שבשעות הקרובות בע"ה תהפוך לאימא....
זהו, שפכתי את מה שהיה על ליבי... סליחה שזה ארוך ומבולגן. יצא אוסף של רגשות שכזה...
בהצלחה לכולנו, וחג שמח,
ענת