למרות הבוקר היפה - מצב הרוח לא משהו... :( - הריון ולידה

בובה,הזה זמני הכל נכון?
לא שווה את הלחץ והמתח שלך...
לא הסבתא ולא האח המהולל

אין לי הרבה מה להגיד לך ואני לא ממש רוצה לחמם ולהוסיף שמן למדורה שלך... גם ככה את ממש כועסת

רק קבלי המון

אני עם מיה.. באמת לא לעניין

בננות, זמני-לא זמני זה לא העניין!!!
העניין הוא שבעלי פשוט לא מבין כנראה שיש לו משפחה על הראש ולא מסוגל להיות גבר ולסדר למשפחתו מקום לחיות בו!
בגלל המעבר וויתרתי על כל-כך הרבה דברים! ועכשיו אני פשוט רואה את הכל יורד לפח זבל, כי זה לא היה שווה, כי הזמן הזה שבזבזנו היה מיועד לדברים חשובים שלא נעשו והוא אוזל....

העניין עם הדברים של האח הוא פשוט מאוד - צריך פשוט להעביר אותם לחדר ליד וזהו! למה אף אחד לא מעז לגעת בזה אני לא מבינה, זה לא משהו שביר או מכשירים - סתם זבל!

אני פשוט נשברתי... מותר לי, לא?

ברור שמותר לך

שהתקופה הקשה הזאת תסתיים במהירות

אפליקציה מגניבה לאנדרואיד: חישוב של תל"מ ועוד כמה דברים שימושיים לנשים בהריון
https://market.android.com/details?id=rk.android.app.birtday

http://img34.glitterfy.com/12074/glitterfy2124124243D31.gif" border="0">
http://tickers.baby-gaga.com/p/dev230pps__.png" border="0">

http://lb2f.lilypie.com/xdDup3.png" border="0">
http://kimages.imikimi.com/image/1lCTO-10s.jpg" border="0">
http://s19.rimg.info/0854c6df7b08934045e31f9b0f6da93a.gif" border="0"> http://img34.glitterfy.com/11240/glitterfy1163615161D30.gif" border="0"> http://s19.rimg.info/e8328449555f2b65592e8f0ddbb727e9.gif" border="0">

לא-מעיזים לנגוע לאח הזה בציוד שלו,בגלל האמא "החכמה" שלו.

הכל מתחיל מאם-המשפחה, שלא-יודעת להכיל ולקבל את משפחתה בחום, לתת יחס-שווה לילדיה,ללמד אותם לעשות כבוד זה לזה,להתייחס בכבוד לכלה כמוך.

האמת,את לא-חופרת ולא-מקטרת,אני יודעת בדיוק על מה את מדברת.
ולמה את לא-מדברת על זה עם אחרים?
כי רק שחי בסביבה כמותך,יכול להבין אותך.

הרבה חושבים שהצעירים אשמים במצב ולא-עושים כבוד למבוגרים.
אבל היום אני יודעת,שכשהמבוגר מתייחס כך לצעירים,אז אין מה לשפוט אותם לרעה. ישנן אימהות-חרא,בנות כאן בפורום נחשפות לכאלו ובחיים עצמם,כך שאני מאמינה לכל-מילה שלך על אימו של בעלך.עצוב.
את לא-רגישה מידי וזה לא-קשור להורמונים בהיריון. היא אישה-קשה,שלא-יודעת לחלוק את חייה בשיתופיות באותו-הבית.
נראה מישהי פה,שלא-היתה סובלת גם מהערות כאלו כל-היום.

לאם-משפחה יש כל-כך הרבה עוצמה ועצוב לראות שהן בוחרות להיות שליליות.
אני אגיד לך משהו קשה,אבל כיום,מאז שאני אם,אני יכולה יותר ויותר להבין מצב שבו רואים זקנים שזרוקים בדד בבתי-אבות..מי שלא-יודע לתת כבוד-הדדי לצעירים ממנו, שלא-יצפה בערוב-ימיו ליחס-חיובי.

החברה מסתכלת בעין-עקומה,בייחוד ביישוב-קטן,אם הצעירים לא-עושים כבוד למבוגרים ואוהבים לשאול ולדבר על זה (גרתי בקיבוץ,כך שאני יודעת בול למה הכוונה), אבל סליחה,אם המבוגר,לא יודע להשקיע בצעירים ממנו,שלא-יצפה ליחס-טוב מהלב,אולי רק לצביעות במקרה-הטוב.

תאמיני לי שבעלך חכם והוא קולט שמעתה,כשהוא מצוי תחת הטריטוריה של משפחתו,עליו להלך על ביצים...ממש בעדינות,כי האוירה-נפיצה ובכל-רגע עלולה להתלקח ולכן גם הוא סובל ונאלץ להמתין..

אני בטוחה,שבעלך יודע שאת סובלת כעת בהיריון מהאוירה הזאת..
מסכן,נולד למשפחה שכזאת ובגלל זה בחר אותך,שאת תבני משפחה אחרת,עם אוירה טובה!

אני מבטיחה לך,שכעת בורכת להיות אם-משפחה משל עצמך ואת תעשי את הכל טוב,כשאת תהיי בעלת-בית,תארחי את הכלה כיאות,כבת ורק תרוויחי מזה ואפשרי יהיה לומר בפשטות לאחד-האחים להזיז את הציוד,אם תתקלו בסיטואציה-הזאת.

כך אני מנחמת את עצמי,שבורא-עולם ייתן לי את הכוח להיות אם-משפחה למופת וכך אני מנחמת אותך.

אצלנו אין-אפשרות לגור עם ההורים,הם לא-בקטע ואולי טוב שכך,עובדים קשה,חרוצים,הכל ציוד משומש במצב-מעולה (מפתחים-כישרון,שהכל ייראה כחדש),אבל יש לנו פרטיות משלנו.

את כעת חיה את הרגע וממתינה לפרטיות שלך ולמזלך תגורי ביחידת-דיור נפרדת ולא באותו-הבית, זה המזל,שלא-תצטרכי לסבול אותה בחיים תחת בית-משותף.

מרווה תודה על התשובה המושקעת...

זה מצב לא קל.. שולחת לך מלא חיבוקים....
אין על התשובות של מרווה שלנו

[center]

תודה רבה על החיזוקים, בנות, אני קצת נרגעתי, הוצאת גם קצת על בעלי - לצערי או שמחתי, אז עבר לי קצת... עד הפעם הבאה.
הבטיח שביום שלישי אנחנו נהיה במקום משלנו. נחיה ונראה...

כל-כך שמחה שיש לי מקום מפלט פה!

מאמי מלא מלא מלא

היי מיצי,
זה שהוא אוגר זה ידוע, גם אמא שלו כזאת. והוא אח בכור, אז למד את היטב.
כל השאר נורמליים בקטע הזה.
לא יודעת למה לא מוכנים לגעת לו בדברים, זה לא עניין של בעיה פסיכולוגית אלא סתם מלקקים לו כי הוא בכור ומותר לו הכל, ככה אני רואה את זה לפחות מצד האמא שלו.
מצד בעלי - לא מבינה למה הוא לא מפנה בעצמו.
עכשיו טוען שעל הפרינציפ - שהאחר הגדול יפנה לבד, בלי עזרה, כי הוא התלונן שכשהבטיח לעזור חשב שהאח (בעלי) יהיה פה ויעזור לו אבל אופס - היינו בחו"ל, אז למה לפנות?? לא יכול לבד, יתפרק כנראה.
לי יותר חשוב בית מאשר הפרינציפים המטומטמים, טרור אפשר לעשות עד סוף החיים במיליון דרכים שונות ומשונות, זאת לא הביעה.

אני פשוט לא מצליחה לקבל תשובה ברורה.... בעלי דורש ממני קצת אמון וסבלנות, ובזה הוא צודק ת'אמת, אבל אני לא יכולה ככה - לדעת שאפשר ולא להבין למה לא עושים, וגם לסבול על הדרך...

הרי אין לי בית. אני לא בקשר עם אמא שלי, שחיה אי שם במקום נידח בשכירות, ואין לה מקום עבור לא בלב ולא בבית, כך שאני ממש בודדה. כל מה שיש לי - זה את בעלי, ועכשיו גם תינוקת שבדרך. וכשבעלי, האיש היחיד שיש לי בעולם, שם אותי במצב שלא טוב לי בו ולא עושה את מה שצריך - זה הכי פוגע בעולם. איך אני אתן בו אמון אם אני רואה שהוא פשוט לא עושה את מה שאפשר?

דנה, את צודקת להרגיש ככה.