הרטבת לילה - התייעצות עם מי שמבינה/חוותה - הריון ולידה

ובנות חשוב לי להדגיש וסליחה על הבוטות זה נושא מאוד רגיש אצלי - אני לא רוצה להכינס פה לדיון של מה עשיתי נכון ומה לא כי את הנעשה אין להשיב - אני רוצה להתייעצץ מה הלאה

קצת רקע מקדים:
להב נגמלה בגיל שנתיים וחודשיים (או שלושה אבל זה ממש לא עקרוני). יום שישי חזרה מהגן הורדנו טיטול כמה פספוסים ובזה נגמר העניין. יום שבת כבר נגמלה לגמרי.
יום שני המטפלת שלה אמרה תורידו גם בלילה עדיף לעשות הכל ביחד וכך עשינו.
ובאמת הלך חלק לחלוטין.
חודשיים אחכ עברנו רגרסיה וחזרו פספוסים כל לילה וכל יום.
אחרי חודש היום הסתדר אבל הלילה נשאר.
בהתייעצות גם פה וגם עם אנשים מקצוע ומביני דבר הוחלט שאנחנו ממשיכים בגמילה ולא חזירים אחורה לחיתולי לילה או חיתולים בכלל.
מאז להב פשוט פספסה כל לילה לפחות פעם אחת ואף יותר.
אנחנו מקפידים תמיד על פיפי דקה לפני הכניסה למיטה.
בהתחלה לא היינו מרימים לפיפי כי ככה ייעצו לנו - שזאת לא הדרך והילד לא לומד לשלוט כי אנחנו שולטים בשבילו.
אבל אחרי כ8 חודשים לא יכולתי יותר נפשית עם כל הכביסות (הייתי ממש בסוף ההריון) והתחלנו להרים לפיפי שעתיים אחרי הירדמות (עלינו על השעה הזאת כנקודת השיא ואם מפספסים יש פספוס).
חשוב לי לציין שבנקודה הזאת התייעצתי עם דר קושניר (האסלה הקסומה) בתכנית טלויזיה ובשיחות טלפון פרטיות לאחר מכן והכל היה בהסכמה איתו שזאת הדרך הנכונה. הוא אמר שנראה שיש בעיה אבל אי אפשר לטפל בגיל כזה ולהמתין לגיל 4.
אני ובעלי החלטנו שטיפה לפני גיל 4 נפסיק עם ההרמות האלה לשירותים ונראה אולי הבעיה נפתרה בדרך פלא.
החלטנו לעשות זאת חודש לפני היום הולדת (בתחילת יוני).
אבל היום פספסנו ברבע שעה ולהב עשתה פיפי מה שאומר שכנראה הבעיה פשוט קיימת.

אני פשוט כואבת את כאבב הילדה - היא נפגעת מעצמה כשהיא מפספסת - רואים שהיא לא מודעת וזה קשה לה. אני מרגישה שאנחנו פשוט מחכים לכלום ומעכבים טיפול ללא סיבה.

אז מה הדרך? מה הטיפול? איזה שיטות קיימות? מאיזה גיל נהוג להתחיל?
ספרו לי שתפו אותי.