כועסת! תגידו מה דעתכן! - הריון ולידה

אין לך מה לכעוס ברגע ששלחת אותה עם זה לגן....אלה ילדים קטנים אי אפשר לצפות מהם לשמור על נעל חדשה ובטח לא על הגננות...מנסיון חח


כשאתה נהפך להורה, בעצם נולדה עבורך מראה, שמראה לך מי אתה ומה אתה צריך לשפר

ככה זה ילדים אין מה לעשות לא היית צריכה להרשות לה מלכתחילה
ללכת לגן עם הנעלים האלה לא זה לא !!!!!!!

ויאללה ב17:00 בגינה ליד ההורים שלך תבואי קבעתי עם חברה

אתן לא מבינות!
אני כועסת שהיא לא מספרת לי את האמת,
אני יודעת שהיא הייתה שותפה לזה וחוששת להגיד לי
אני רוצה גם שהיא תילמד לשמור על הדברים שלה
ולא להסכים שיהרסו לה!

רגע לא הבנתי את מצפה שהיא תגיד כן אמא אני הרסתי

הבנתי על מה את כועסת ... לא הנעליים , על הילדה שלא עומדת איתנה מול החברה עם הרעיונות הגרועים

היא אמרה שהיא מפחדת שאכעס ואז כשהבטחתי לא לכעוס שוב חזרה לגירסה הראשונה,
אני לא רוצה שתשקר לי,
אמרתי לה שאם תאמר את האמת אני לא יכעס רק יסביר אבל כל עוד היא לא מספרת את האמת
אני מאוד עצובה ושאין טלויזיה והסרט היחיד שהיא תיראה זה הגוף שלי ברשותי ששם מסבירים על סודות, ושמאמא אין סודות ושתחליט לספר לי את האמת היא תראה מה שהיא רוצה,
היא עדיין טוענת שזו האמת..
אוף, איך הגעתי למצב שהילדה שלי משקרת לי?
כל הזמן אני שואפת לפתיחות מלאה ביננו שתוכל לספר לי הכל ותמיד בלי לחשוש

גלי- בדיוק מה שאמרת

תיראי כמה דברים את רוצה -
את רוצה שהיא תאמר את האמת
את רוצה שהיא תדע לשמור על הדברים שלה
את רוצה שהיא תוכל לומר לא לחברים שלה
את רוצה שהיא תהיה אחראית
את רוצה שהיא תעמוד בהבטחות שלה
את רוצה המון דברים!
לא את כולם היא מסוגלת לעשות.
"חנוך לנער עפ"י דרכו כי גם יזקין לא ילך ממנה" לדעתי זה צריך להיות א' ב' בחינוך - את יכולה וצריכה לדרוש ממנה דברים שהיא יכולה לעמוד בהם.

את אמא שלה. את לא חברה שלה.
היא לא תספר לך הכל בטח כשהיא יודעת שתהיה ביקורת מצידך, גם אם לא תכעסי בצעקות או עונשים הביקורת שהיא שומעת ממך היא בהחלט מתורגמת לכעס, לאכזבה מהתנהגותה....

סליחה אבל נראה לי מוזר שאת מענישה כי לא מספרת אמת
אמון נרכש במשך הזמן...
וכנראה היו פעמים שספרה אמת וכעסת אז מעדיפה לא לספר
ובמקום להראות לה ולתת לה את הביטחון לאמון נראה שאת עושה ההיפך
שוב זו דעתי מכירה את זה מיקרוב גם בעלי ניסה לעשות ככה עם הילדים

[center]

ענבר - מסכימה עם כל מילה שלך.

את מגזימה, כפרה עליך. היא ילדה קטנה!! באותו רגע - היא זרמה כנראה עם החברה הזו שלה.....וכשהיא ראתה את התגובה שלך - היא נבהלה והמציאה שקר. ככה הם עושים בגיל הזה.

נעל כזו לא הייתי שולחת לגן אם היה אכפת לי שתשאר שלמה......
[email protected]

img]
פייס: ortal_hori

טוב לא הייתי כועסת על הילדה אחרי הכל זו ילדה ולא תמיד בגיל הזה. הם יודעים עדין לשמור על הדברים שלהם. גם אני לא פעם כעסתי על דניאלה שלשאמרה על דברים דלה שלקחה לגן אבל זו ילדה ואין מה לעשות פעם הבאה פשוט טל תתני לה ללכת עם. משהו חדש

אתן לא מבינות, זה לא ענין הנעל!
סך הכל רציתי לשמוע ממנה את האמת,
אולי באמת אני דורשת ממנה יותר מידי..

אני מבינה היטב. באמת.
אני באמת חושבת שאת דורשת ממנה יותר מידי.....

באמת זה לא הזמן לחכות לשמוע את האמת, למרות שאני מבינה את ההרגשה שלך, זה ממש מאכזב שהיא לא מספרת לך, וגם בטח את מרגישה באיזה שהוא מקום אכזבה מעצמך שהיא לא יכולה לספר לך (מכירה את ההרגשה לצערי

אני מסכימה עם כולן

אז אחרי שהרגשתי חרא וכישלון בתור אמא,
הקראתי לבעלי את התגובות שלך ושפטתי את עצמי,
הוא הביע את דעתו, בגלל שאני מכירה את הילדה שלי הכי טוב ויודעת למה היא מסוגלת ולמה לא, היא ילדה חכמה ונבונה אבל חשוב שהיא תספר את האמת בכל מצב
תהילה נירדמה לשעה וכשהערתי אותה חיבקתי ואמרתי לה שאני יודעת שהיא וחברה שלה התלהבו מהאבנים ( כמו יהלומים) ולכן הוציאו אותם,
שאני יודעת שהיא ילדה אחראית ושיותר היא לא תיתן לאף אחד להרוס לה את הדברים
ושדברים שממש חשובים לה היא תשאיר בבית
היא הסכימה איתי וחיבקה אותי,
אתן לא מבינות את הרמה של השיחות שיש לי איתה, אני מנהלת איתה שיחות נורא בוגרות
וכן אנחנו חברות טובות והיא מספרת לי גם כשהיא טועה בדרך כלל,
היתאכזבתי שהיא הסתירה ממני את האמת והיא אמרה שזה כדי שלא אהיה עצובה וכתבה לי על דף סליחה, אני מטורפת על הילדה הזו ברמות..
היא ילדה נדירה ומי שלא יודעת כניראה שהיא עברה היתעללות מהגרוש שלי ואם לא הפתיחות והכנות שלנו סביר להניח שהמצב הרגשי שלה היה ממש גרוע..
אז מי זו שכתבה״ חנוך לנער על פי דרכו״? אני מחנכת אותה לפי ההבנה שלה
ויודעת למה הילדה שלי מסוגלת

מאמי - אני זו שכתבה "חנוך לנער עפ"י דרכו" ואת מחנכת אותה עפ"י דרכה.
אני לא מכירה אותה. את ביקשת לומר את דעתנו עפ"י מה שכתבת וכתבתי את דעתי עפ"י מה שכתבת.
מי שמכירה את בתך הכי טוב זו את. מי שיודעת הכי טוב מה הכי נכון עבורה זו את.
שמחה עבורכן שיש לכן שיחות ברמה גבוהה ואתן משתפות האחת את השנייה.

ועכשיו אם תיקראי שוב מה שכתבת תיראי שהתגובות היו ספציפיות לדברייך....

לדעתי אין לך מה לכעוס ואין על מי לכאוס. אם שלחת אותה לגן עם הנעליים היית צריכה לצפות שיכול לקרות להם משהו.
הילדים שלנו מקרינים בהתנהגות שלהם את הטעיות שלנו, הם המראה שלנו.
אני יודעת שהרבה מאוד התהגויות של לינוי, זאת תוצאות לוואי של טעיות שלי.
לכן אני אף פעם לא מאשימה אותה בותרנות שלה, בהיססנות וחרדתיות.
נכון שחלק מזה זה האופי וגם חלק מאוד גדול היא קיבלה מהבעיות שלי וטעיות שלי.
לכן כשלינוי נכנסת לחרדות אני קודם כל מסתכלת על עצמי, איפה אני עושה טעות.
אם תהילה מוותרת ולא יודעת לעמוד על שלה, זה לא בגלל ש"היא כזאת".
ילדים לא נולדים עם כל הבעיות שאלו, אנחנו והסביבה הופכים אותם לכאלה, וקודם כל אנחנו ההורים.
שימי לב שילד ראשון בדרך כלל חסר ביטחון, בעל יותר חרדות, יותר ביישן, יותר הססן ולא תמיד יודע לעמוד על שלו.
ילד שני הוא בדרך כלל אחר: עם יותר ביטחון עצמי, יותר מעז, עומד על שלו.
בגללש אם ילד שני/שלישי... אנחנו אחרים, אנחנו יותר מלאי ביטחון, אנחנו יותר רגועים בתור הורים, ועם יותר ניסיון חינוכי.

במקום להתעצבן עליה תעזרי לה,
תחפשי באינטרנט מה ניתן לעשות במקרה כמו של תהילה,
איך להגיב, איך להסביר.... לשאול אותה האם היא היתה מרשה לגזור לה את השיער או את החולצה, לדעתי זאת לא דרך טובה, זה לא יחזק אותה אלא רק יגרום לה להיות יותר ממורמרת על עצמה
נטלי

את לא יכולה לצפות ממה לכזה דבר כי לפעמים האמת שלה זה לא האמת שאת רוצה שזה יהיה.

היא בסה"כ בת 4 תני לה להיות ילדה ולהנות, יהיה הרגע שהיא תפגין את העצמאות שלה והיכולת להתגונן.

לינבר