איך מתמודדים עם זה? - הריון ולידה

אני יודעת ומקבלת שאין לכם כמעט זמן משותף.
אני יודעת ומקבלת שהיא שחקנית ברמה של גילה אלמגור לפחות.
יש לה יכולת יוצאת מגדר הרגיל להטיל עלייך את כל עוולות ומאורעות העולם.
לא מגיע לה להנות מהם, לא מגיע לא' לנסוע אליהם לבד כי כל מה שהוא ישמע (במקום שהם יבלו עם השלישיה) יהיה כמה את לא בסדר וכמה הא מסכנים ואומללים ויחד עם זאת במעט הזמן שיש לכם שיסע פעם בשלושה שבועות לאחה"צ אליהם.
נכון שזה מכעיס, נכון שהיא האשמה הראשית, נכון שהיא מטילה עלייך הכל, תצאי גדולה ולמרות שלא מגיע לה מגיע לך פעם בכמה שבועות ערב שקט, זמן שהוא רק שלך, את באמת נקרעת. תהפכי את האחה"צ הזה לאחה"צ של כיף לאמא של הילדים שלך והנשכרת העיקרית תהיה את.

צאלה חמודה
את עומדת בפני פרשת דרכים בחייך, השאלה היא לאיזה כיוון את רוצה ללכת?
לצערי גם אני עמדתי בפרשות דרכים דומות בחיים שלי, לפני שהבנות נולדו ואחרי.
מהיום שנטלי נולדה עד איזה גיל חצי שנה לא דיברתי עם אמא שלי, אפשר להגיד שאמא שלי בכלל לא הכירה אותה. וכל זה בגלל שביום שנטלי נולדה ביקשתי שהוריי לא יגיעו אלא יבואו למחרת בבוקר.
את החצי השנה הזו לא ניתן להשיב!!! אפשר להגיד גם- לפחות זה היה רק חצי שנה, ובזמן שגם ככה נטלי לא ידעה כלום...אבל עדין, למרות שהוריי היו חלק גדול מהחיים של אמילי- זה לא היה אותו דבר.
עכשיו השאלה- את אוהבת את בעלך? אהבה אינסופית? אהבה שגורמת לך לצבוט אותו רק כדי לוודא שהוא אמיתי?
לדוגמא דוד שלי, לפני הרבה מאוד שנים התחתן. אחרי החתונה התגלה שאישתו עושה מה שההורים שלה אומרים ולא מה שהוא והיא מחליטים...אחרי כמה חודשים התגרשו.
וכן- זה היה כתם לכל החיים!! הוא התחתן שוב רק בגיל 40+...המזל שלא היו להם ילדים (ואולי זה דווקא לא מזל)
אז דוד שלי החליט שהוא כנראה לא מספיק אוהב את אישתו כדי לעשות כל מה שמשפחתה תגיד- וזה בסדר!
השאלה אם את ובעלך יכולים לחיות יחד- ולחיות בשלום עם אימו.
זה דורש המון עבודה! וכל עוד אין כאן חס וחלילה אלימות פיזית או מילולית- אז העבודה היא שלך בלבד!
תביני שאת גדלת בבית אחד, בעלך גדל בבית אחר- הבית של אימו.
לשנות אותה את לא יכולה, לשנות את עצמך אין צורך- אז כל שנותר זה להיות מנומסים ולא יותר!
אם את רוצה שאיתן יכיר את מי שגידל את אביו- תני לחיים לזרום לצידך..אין צורך בלבלות שבתות שלמות איתם- יש מספיק ימים במהלך השבוע..ותסבירי לבעלך שלמען שלום בית, את רוצה לשים את כל הסאגה הזו מאחורייך- ופשוט להפסיק לצפות ממנה למשהו..
חמותי פעם אמרה לי משהו, שנגה של גיל 20 הייתה אומרת לה 'עופי לי מהבית ואת לא רואה יותר בחיים את הילדה שלי' אבל נגה של גיל 27 הייתה בשוק ומאותו היום החליטה שחמותה היא אויר, ולמרות שהיא בכתה אח"כ בפני בעלי והתנצלה היא מעולם לא התנצלה בפני...ואני גם לא מצפה.
אחרי המגילה..את מבינה אותי? את לא יכולה לצפות מאנשים שאת שונה מהם להיות כמוך.

נגה וענבר! למרות הנושא המורכב הזה כ"כ כיף לפתוח את הבוקר בלקרוא מה שאתן כותבות.
אני חייבת להגיד שכל מה שאתן כותבות אני יודעת אני יודעת שאני צריכה לשים הכל בצד להתנהג בצורה בוגרת כי היא לא יודעת לעשות זאת (ענבר יש לך רשות לשתף את נגה בהודעות של הימים האחרונים) אני יודעת שלמען שלום בית אין ברירה אלא להתעלות מעל עצמי ולתת לילדים להתחבר גם לסבא וסבתא האלה. מזמן מזמן מזמן כבר הבנתי שאני גדלתי בבית אחד ואוריה בבית אחר. באמת מזמן - ובנקודה בה הבנתי את זה החיים שלי היו הרבה יותר קלים כי כשאתה לא מצפה אתה לא - או אולי נגיד פחות - מתאכזב.
אבל הרגש הזה הוא מעלי! ברור לי שאין ברירה הילדים צריכים לראות אותם וגם בעלי אבל אני כועסת! בראש שלי אני יודעת שצריך אבל הלב שלי כועס ולא רוצה!
כבר אמרתי לו אתמול שלא יחשוב על כך שאנחנו הולכים אי פעם לבלות שם שבת שלמה או חג שלם. אין סיכוי (כמובן כך אני מרגישה עכשיו אין לדעת מה יהיה עוד שנה שנתיים). הגג שאני מוכנה זה אמצ"ש ערב וגם זה יותר מידי. שתבינו שהילדים רואים אותם עוד לפני המקרה אחת לחודשיים שלשה! אז עכשיו אני צריכה למען הסדר הטוב עוד לתת לה להנות מהם במינון הרבה יותר גבוה

נוגע
[email protected]

img]
פייס: ortal_hori

אני מצטרפת לדבריה של אורטל ..

הדבר היחידי שניראה לי הגיוני ז ה שחמותך תמצא זמן פעם בשבוע לבוא לבקר אותכם פעם היא תתאמץ לבוא אליכם ופעם את תתאמצי לבוא לבקר אותם וכמובן שצריך לחזור מוקדם כי הילדים צריכים לישון

ואם לא מסתדר אז עוד מעט מגיע החופש הגדול ויהיה יותר זמן ..ותאמיני לי שאם הנכדים חשובים לה היא תתאמץ לבוא לבקר אותם .

אין סיכוי שהייתי ישנה אצל חמתי בסופש שהיחסים הם כאלה . הבריאות הנפשית שלי שווה הרבה יותר
http://www.f2h.co.il/1848034048453

ועוד משהו קטן, אבל חשוב - אל תנתקי את הילדים מהסבתא שלהם...כמה שאת לא סובלת אותה - זה מאד חשוב
[email protected]

img]
פייס: ortal_hori

לי נשאר רק לתת

היי
אז ככה למרות שאני הייתי לא מדברת עם חמתי שנה שלמה ולמרות שכעסתי מכל המצבים והריבים שהיא גרמה לי ולמרות שכל פעם שבעלי רצה לקחת את הילדים אז בהתחלה היה לי נורא קשה לתת אותם כי אמרתי מה היא תהנה מהילדים שלי ואני בבית יושבת ומתעצבנת אז כאילו אני לא בסדר בדברים שקורים אז לא באיזה שהוא שלב אמרתי לעצמי רחל את חייבת לעשות הפרדה הילדים הם לא צד בעניין זאת סבתא שלהם למרות שהיא לא ממש התנהגה כמו סבתא והם לא היו מתים עליה במיוחד אבל ואבל גדול צריך להתעלות על עצמנו וכן אני נתתי לבעלי לקחת אותם לא כל שבוע כי גם הוא לא היה מוכן כל שבוע כי בימי שישי שהוא הולך לשם הוא הולך לשחק כדורגל אז פעם בחודש היה יוצא שהוא היה לוקח את אביאל וליה אליה לארוחת צהריים ואז הם היו הולכים את בעלי למגרש לשחק וככה יצא שאני הרווחתי שעות שינה בצהריי שישי ומפעם לפעם הסתכלתי על זה שאני נחה קצת ויש לי שקט או שהייתי הולכת בצהריים לעשות סיבוב ולטייל לבקר את הסבתות שלי לבד ובכייף והכי חשוב שגם לא הייתי שואלת אותם מה אמרו להם ומה נתנו להם אמרתי לעצמי לעצבים שלי אל תשאלי והילדים לבד היו באים ומספרים לי שהם נהנו והיה בסדר והיום שאנחנו באים אליה אחרי שהיום אנחנו ביחסים בסדר היא מאושרת, השבוע האחרון הלכתי אליהם אחרי שאיזה חודשיים היא לא ראתה אותם והיא כל כך שמחה שבאנו והילדים נהנו אז הכל ברגוע.
הצעה למרות שזה קשה גם אני עברתי את זה תני להם ללכת למרות הקושי את תלמדי לאט לאט למרות שאת כועסת להבין את זה כי סך הכל תעשי את זה בשביל בעלך ככה הייתי חושבת תמיד שזה בשביל בעלי.

ברור שהילדים לא צד וברור שהכל זה לא מתוך התחשבות בה אלא נטו בבעלי ובילדים. ברור לי. אני רק אומרת איך??? איך מתעלים מעל הרגש הזה הכועס! לא מגיע לה

אני מבינה אותך מאוד אני ממש זוכרת את התקופה הזאת גם לי בהתחלה לא היה בא שהם הלכו אליה כי הכעס עליה שלט בי, לאט לאט כשראיתי את בעלי כמה הוא מבקש אז הסכמתי ואז חברות אמרו לי תנו לו כדאי שאת תנוחי קצת ואז נסיתי ומאז שיקח למה לא.

צולי

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

אני כותבת לך תגובה באינבוקס בפייס בגלל גששים פה
*****

**

*****

****
****
www.2all.co.il/web/Sites/2007-8

כתבתי לך תגובה ומחקתי...

ממליצה לך בחום להרגע ולהפנים שכל עוד את עם בעלך (עד 120
"...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..."