נעים להכיר - כצאן לטבח - הריון ולידה

שלום לכולן, אני חדשה, והאמת שאני חדשה בפורום, לא בטיפולים,
אז אני מציגה את עצמי, שמי ונינית, אני ובעלי נשאוים שלוש שנים אני בת 34 ומנסים להרות כשנתיים וחצי, עברנו 4 הזרעות שלא צלחו, ושאיבה אחת (ממנה נשאבו 12 בציות, הופרו 8 ושרדו 6) היו שתי החזרות שלא צלחו, אחר כך עשיתי הפסקה בגלל בעיות פיזיות (שנבעו מההורמונים שקיבלתי) וכעת יש שני עוברים (שנותרו) מוקפאים שמחכים לי שאני אחליט לבוא להחזיר אותם. ואני לא מצליחה להביא את עצמי לשם.

אני ובעלי בריאים (תודה לאל) ואין לנו בעיות . (או לפחות לא נמצאו בעיות), היינו , אנחנו מה"בלתי מוסברים" ואני מעוניינת לשמוע את דעתכן הכללית על הטיפולים, כי אני מוצאת את עצמי כל כך לא בוטחת במה שהרופאים עושים וכל כך לא מאמינה בתהליך, ומאוד רציתי לדעת אם יש אנשים שמרגישים כמוני.

איני אחת שהולכת כצאן לטבח, וכאן במקרה הספציפי הזה אני מרגישה שאני עושה מה שכולן עושות כי "ככה צריך" כי "ככה אמרו" כי "זה מה יש". אבל ברגע שאף רופא אינו מוכן, יכול, או מסוגל להגיד לי מה הבעיה, או לסירוגין אינו יכול, מסוגל לשלוט על ה"קליטה" של העוברים ובעצם מהרגע שמתקיימת ההחזרה הטיפול עובר להיות מטיפול רפואי ל"תפילה", איני מבינה מדוע עלי להזריק כל כך הרבה חומרים מזיקים לגופי (שמשגעים אותי כהוגן!) והכל בשביל להגביר את הסיכויים הסטטיסטיים שזה יקרה!

הרבה פעמים אני שואלת את עצמי לגבי נשים שאני שומעת שנכנסו להריון לאחר X שנים של טיפולים, "איך הן יודעות שלא היו נכנסות בדיוק באותו המועד באופן טבעי?" אם אף אחד לא יודע מדוע זה מצליח ומדוע זה כושל, כיצד הם מסווגים את ההצלחות לטיפולים עצמם?

אני מאוד סקפטית, והאמת לאמיתה היא שממש קשה לי לחשוב שאני מובילה את עצמי להזריק לגופי הבריא כל כך הרבה הורמונים (שגורמים לי אחר כך לתופעות מכוערות כמו דימומים לא קשורים לכלום וציסטות ענקיות שיכולות לחנוק לי את השחלה ולגרום לה לנזקים, להרגשה זוועתית גם פיזית וגם נפשית).

האם אני לבד? אף אחת לא שואלת שאלות? כולכן הולכות לטיפולים בשקט ושלווה, בלי לערער על מה שאומרים, בלי להטיל ספקות? בלי לחשוב שאולי יש עוד משהו שהרפואה לא יכולה בכלל לדעת בעניין?

אף אחת לא לקחה בחשבון אי פעם את העובדה שהכל מבוסס על מחקרים סטטיסטיים שמנבאים סיכוי, אבל לא על עובדות אמיתיות ??

ושלא תבינו, איני מנסה להטיל ספק באמונה של כל אחת ואחת, או לסרוגין לערער אותה, אני ממש ממש שואלת את עצמי אם זו רק אני שמרגישה ככה? (אני גם הלכתי ועשיתי והזרקתי ויש שני עוברים אחרונים מוקפאים, וממש ממש ממש קשה לי להחזיר אותם, כי אני לא רוצה לחשוב על זה שאם זה לא אצליח אצטרך להביא את עצמי עוד פעם לעשות הכל מחדש....
זה סיוט!!