אובדת עצות - גן או סבתא - הריון ולידה

היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
  • היי,

    אני חייבת לשמוע דעות ואני לחוצה ברמות שאין לתאר.
    העניין הוא כזה -
    בתי בת 4.5 חודשים. ילדה מדהימה, אהבה שאין לתאר (האמהות שבינינו מבינות).
    אני אמורה לחזור לעבודה ביום שלישי הקרוב, עוד 3 ימים ועד לרגע זה אני לא ממש יודעת מה לעשות עם הקטנה.
    כל הזמן היה ברור שעד תחילת השנה, שמתחיל הגן בתי תהיה עם חמותי, שהיא סבתא ואין יותר טוב מסבתא אחרי אמא... מה שקרה זה שהילדה פתחה אנטי כלפי סבתא (נורא מעליב...) כל פעם שהיא הרימה אותה בידיים הילדה החלה לבכות כאילו הרגע קיבלה מכה.
    ניסיתי להרגיל אותה ובכל יום הלכתי אליה כדי שתתרגל אך ללא הועיל.
    חמותי מתחילה לאבד ביטחון, להתבאס כמובן ותסכול...

    מעבר לכך, יש את הגן. אותו גן שהיא תהיה בספטמבר שכמובן שאני מרוצה ממנו אבל קיוויתי לא להכניס את הילדה בגיל כ"כ צעיר.

    בנוסף, כנראה שהילדה מרגישה והיא הפסיקה לאכול בקבוק.
    בגן אמרו לי שזה שכיח ואין בעיה שהם יטפלו בזה... וחמותי אמרה שיכאב לה נורא שהיא תבכה כ"כ (בגן זה לא רגשי אז לא כואב להם כ"כ.. ככה נראה לי).

    השאלה היא - מה לעשות? האם לנסות לגמול את הילדה בעצמי, להאריך את חופשת הלידה (זה קשה לי לשמוע אותה בוכה אני נשברת די מהר) ואז שחמותי תשמור עליה או לשים בגן ואז כבר אין לי את עניין ההסתגלות בספטמבר?

    אני פשוט לא יודעת מה לעשות!!!!
    מיותר לציין שהחזרה לעבודה וההתנתקות קשה גם ככה, שאני בוכה המון למרות שאני מתגעגעת לעבודה אבל - טובת הילדה חשובה לי מהכל.

    אשמח לשמוע כל דעה.
    תודה וסליחה על החפירה.
    דנה
11 תגובות
עמוד 1
  • את יכולה להאריך את החופשת לידה? את רוצה? זו תמיד האופציה הכי טובה...
  • לפי דעתי - ברור שסבתא!! אין בכלל ספק!
    הבת שלך פיצית וצריכה יחס אישי וחום ואהבה ולא להתחרות על תשומת לב מול עוד ילדים בגן....
    אני לא הייתי מהססת ושמה אותה אצל הסבתא.
    בקשר לפחד מסבתא זה יעבור תאמיני לי... גם אם היית מכניסה אותה לגן היה לוקח לה המון זמן להסתגל. לסבתא שהיא כבר מכירה יקח לה פחות זמן.

    לפי דעתי אין מה לחשוב פעמיים


  • אני לא בדיוק הבנתי לגמול ממה?

    בקשר לשאלה- אני חושבת שלהשאיר אצל סבתא זה פתרון מעולה (כמובן עד גבול מסוים)
    כמו שאת בדיוק חשבת לעשות.
    לאט לאט היא תתרגל שוב ושוב לסבתא והכל יהיה בסדר
    עינין של כמה ימים.
    הרי היא בגיל מאד צעיר
    וההסתגלות תיהיה מאד מהירה...


  • לדעתי זה עניין של אנרגיות.
    אולי הסבתא לא-בשלה למחוייבות ולאחריות היומיומית הזאת בפנים בפנים, בתוך תוכה וקשה לה להודות בכך,אפילו עם עצמה וכמובן שלא לך,כי היא בכ"ז התחייבה לך??

    תינוק חכם וקולט הכללל, זוהי דעתי.

    אני הייתי לוקחת להסתגלות לגן ורואה איך ילדתי מסתגלת..
    עושה זאת בהדרגה עם צריך..

    למזלי המטפלת-הראשונה במשפחתון שקלטה את נעמה,היתה מדהימה ונדירה ומהרגע-הראשון נידלקתי על האנרגיות,שהיא מקרינה ואכן צדקתי! כל-יום היה בשבילי מתנה של רוגע ושלוות-נפש!!


  • ברור שסבתא! איזו שאלה!



  • סבתא זה פתרון מצויין אף על פי שאני ממש חסידה של מסגרות.
    אני הכנסתי את דור לגן מיד בתום חופשת הלידה (14 שבועות).
    למזלי, המשפחתון שלו מדהים והם נותנים לו חום ואהבה מהיום הראשון ועד היום טפו טפו טפו..

    לו הייתי את, הייתי משאירה אותו עם סבתא לעת עתה ושוקלת להכניס אותה למסגרת בספטמבר.

    תקשיבי ללב שלך..


  • תודה על התגובות בנות.

    העניין הוא שהסבתא איבדה את הבטחון. היא גם אמרה לי שאין לה הרבה סבלנות.
    שהיא נורא מפחדת וזה לבד הלחיץ אותי מאד.
    היא צריכה לנסוך בי בטחון, לפחות קצת.

    הילדה הגיבה ממש טוב למטפלת בתינוקיה.מחר אלך לראות את האינטרקציה ואקווה לטוב.
    אני יכולה להאריך את החופשה אבל מחכים לי במשרד מאד.

    אני דואגת מפה ועד להודעה חדשה.
    בכיתי ביומיים האחרונים נהרות של דמעות.

    מקווה לטוב.
    דנה
  • אם כך, אין לי ספק שהפתרון הוא תינוקיה.
    סבתא תוכל לבוא ולבקר אחה"צ ולפנק את נכדתה.

    זו דעתי


  • זה מה שחשבתי, הכל מסתכם באנרגיות


  • הכי חשוב לי שהילדה תהיה מאושרת.
    זה שקשה לי - אין מה לדבר בכלל. אני אמא כ"כ טוטאלית... הפתעתי את כולם מכמות הסבלנות שלי כלפי הקטנה. היום אני יודעת שהיא לא תקבל בשום מקום את האהבה והסבלנות שיש לי....מרגיש לי היום שהיא כמו איבר בגופי מרוב שאני מחוברת אליה.

    אז הקושי שלי הוא עניין אחד.
    אותי מעניין הקושי שלה. אני רוצה שיהיה לה טוב.

    ידעתי שאני אוכל לעבוד רק כשאראה שטוב לה.
    לכל אלה שאמרו סבתא - אני מסכימה איתכן שלכאורה זה הכי טוב אבל אם סבתא לא מספיק סבלנית... אז לא תמיד זה הכי טוב...

    מה אגיד, אני מקווה שיהיה בסדר... אראה מחר בגן איך הולך לה.
    תחזיקו לי אצבעות..
  • בזכות זה,שטיפלת בילדתך בכזאת רכות וסבלנות בבית, חשוב לך המשך-רציף, שיוביל לביסוס-שיגרה (אוכל,שינה) ולחיים-מאושרים.

    יש דברים בעיני, בטיפול בתינוקות,ששווים כל-מחיר (מתחילים להיות יצירתיים בדרכי-חסכון אחרים, כמו ביגוד וכו').
    לשמור על מזג-רגוע ונינוח אצל ילד,זה שווה את הכל.

    יש לי חברה,שאימה נורא רצתה לעזור לנכדתה בגמילה (הילדה כבר בת 3), היא הכריחה אותה לשבת על האסלה ושכך,היא תקבל פרסים ממנה


מותר ואסור לאכול בהריון והנקה