היי מאמי,
אני מצטערת מראש שהתגובה שלי היא חד משמעית ונשמעת אולי קשה - חשוב לי להעביר את המסר:
לפי כל מה שכתבת היום ובעבר - נשמע שהילדה הזו במצוקה קשה.
עם מצוקה קשה לא משחקים.
תתקשרי/שהוא יתקשר לבר"נ ילדים ויתייעץ.
קחו אותה בימים ש"לא ניתן לעשות כלום".
לכו להתייעץ אתם.
תעשו משהו.
רק אל תשאירו את זה ככה.
כל יום נוסף, הוא סבל נוסף בשבילה.
היא כבר משדרת אותות מצוקה ברורים. לחכות שיקרה משהו - אני לא בטוחה שאתם רוצים להגיע לשם.
תראי מותק,
בסופו של דבר ההחלטה מה לעשות ואיך - היא החלטה שלכם כאפוטרופסיה החוקיים.
אף אחד אחר בעולם לא יוכל לעשות במקומכם את ההחלטה איך ומה - עד הרגע שההחלטה תצא מידיכם והמדינה בעזרת שירותי הרווחה ימנו לילדה אפוטרופוס אחר.
ההחלטה היא שלכם.
המצוקה היא שלה.
באיזשהו מקום ההחלטה שלכם והמצוקה שלה ייפגשו. או שלא.
אישית, אני חושבת שחבל על כל רגע נוסף בו אתם יושבים מנגד.
ברגע שתחליטו לעשות מעשה, האמיני שה"גורם הפוגע בילדה" כבר לא יוכל לעשות יותר מידי...
כשאתם מעכבים את התערבותכם לטובתה, אתם משחקים לידיו של הגורם הפוגע, ומשתפים איתו פעולה. בכך אתם מאכזבים את הילדה, ולא עוזרים לה.
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il