רעב - לא מובן מאליו - שיתוף - הריון ולידה

אני לא חושבת שאי פעם מישהו העריך את תחושת הרעב, אני לא חושבת שמישהו מבין כמה התחושה הזו חשובה.
זו לא רק התחושה עצמה אלא זה מורכב מחלקים: הבטן מתכווצת, המוח מבין אני רעב וצריך לאכול.

הבנות שלי (הקטנה בעיקר) אין להן את תחושת הרעב, (בעיה בויסות חושי) ז"א את כאבי הרעב, את אי הנוחות הן מרגישות, אבל המוח לא מבין את זה כרעב, מה שקורה זה שאם הן מגיעות למצב של רעב הן פשוט נהיות עצבניות, וכשעצבנים אפשר לאכול?

לפני שבועיים, הקטנה ישנה עד מאוחר, 13:30, אצל המטפלת וישר כשהתעוררה לקחתי אותה, כך שבטעות היא דילגה על הארוחה של השעה 13:00, הגענו הביתה ב14:20 והגדולה בדיוק פיספסה ראיתי שהקטנה רגועה, הכנסתי את הגדולה למקלחת זריזה אירגנתי אותה ואח"כ מיד ארוחת צהריים, אבל הקטנה כבר נהייתה עצבנית, היא לא הצליחה לאכול, היא התחילה לרוץ בבית ולדפוק את הראש בחלונות ובקירות והיא כולה צועקת ורצה, נופלת וקמה, הבנתי שזה רעב אבל מה שלא ניסיתי לא עזר, ניסיתי להרים אותה אבל זה היה יותר גרוע, היא לא אוהבת שמחזיקים אותה במיוחד כשהיא לא רגועה, אז היא רק נכנסה יותר לקריזה, ניסיתי טיול בחוץ, ניסיתי אמבטיה שתמיד מרגיעה אותה אבל הייתי צריכה להוציא מהר כי היא השתוללה וסיכנה את עצמה, הצעתי את כל סוגי האוכל שרק קיימים, ניסתי בכוח וכלום לא עזר, הילדה בקריזה, צועקת ורצה בבית ואין לי מושג איך עוד לעזור לה, בשעה 18:30 היא נרדמה מכורבלת כמו כדור על הרצפה, מותשת....

אני עדיין רק חושבת על היום הזה ובוכה, אחרי שנרדמה דחפתי לה בקבוק מתוך שינה רק כדי לשבור את הרעב...

אז אומנם רעב כזה הוא באמת חריג, כי אנחנו מאכילים אותן לפי שעון כדי למנוע מצבים כאלה, אבל למרות כל ההשתדלויות זה עדיין קורה.
כשילד חולה ולא אוכל אני דואגת פי כמה, כי אני לא יכולה לדעת אם הן רעבות ומשהו מפריע לאכול או שאין תיאבון, אם הן רעבות ולא אוכלות הן יכולות להכנס ללופ הזה.
אם הן לא אוהבות מה שנתתי לאכול אני לא יכולה להתעקש, הרי אם הן תגענה לרעב זה צרות, אני לא יכולה לאיים שאם לא אכלת צהריים לא תאכלי כלום עד ארוחת ערב, הרי אני אתן אח"כ פרי או משהו כדי למנוע את הרעב...

הייתי חייבת לשתף, מצטערת על החפירה...