Goly- - הריון ולידה

נמחק לי!!! אני לא יודעת מה קרה

כן, אבל אני לא זוכרת הכל..

חינוך מיוחד

כן, את זה הבנתי..

כרגע מורה בבית ספר לילדים עם פיגור
בעבר ובעתיד שילוב ילדים בחינוך הרגיל ותוכניות ביתיות (עובדת בשיטת גרינשפן, אם זה אומר לך משהו)

ואוו, א מכירה את שיטת גרינשפן אבל חיפשתי על זה קצת..
נשמע מעניין!
איפה לומדים את זה?

ו- יש מצב שאת זוכרת מה כתבת שתגובה?
רציתי לענות על משהו ספציפי שם ואני לא זוכרת מה זה היה..

אני קבלתי הנחייה לזה בארה״ב. לצערי בארץ עדיין הרוב עובדים בaba

אני זוכרת שכתבתי אם יכול להיות שהתכנים בגן משעממים אותו?
שאלתי אם יש לו חברים טובים
ואם יכול להיות שזה געגועים לאבא?

אהה נכון..

* הוא טוען שמשעמם בגן! אבל אני חושבת שזה תירוץ..
יום אחד הוא טען שהוא לא רוצה לכת לגן כי הגננת כל היום מלמדת "אותיות ואותיות ואותיות..." וזה קשה לו.

* יש לו חברים טובים, לא המון.. אבל יש כמה טובים..

* דווקא הוא נמצא עם אבא הרבה, לפעמים הוא גם מוציא אותם מהגנים..
גם היום הוא הוציא אותם ואמרתי לו בבוקר- אבא צריך לישון עכשיו אבל בצהריים הוא יוציא אתכם מהגן ותיהיו איתו הרבה..

כאילו אין סיבות חיצוניות להתנהגות הזו..

היי, דווקא אני רואה המון דברים חיוביים כאן
יכול להיות שקשה לו עם התכנים בגן, יכול להיות שהוא לא מבין, יכול להיות שבאמת משעמם לו
תקשיבי אם לא יודעים ללמד אותיות בדרך כייפית זו חתיכת שעמום
וגם אם קשה לו באמת משעמם לו.
שאלת את הגננת איך הוא במפגשים? כמה זמן אורך מפגש בכלל? הוא פעיל? משתתף? או שיש את הכוכב הקבוע של המפגשים?

שהוא מבקש לעזור להרגע זה המון, המון, המון!! נכון זה לא תמיד עובד
וצריך לתת לו עוד כלים ולחשוב ביחד איתו מה יכול להרגע ומה עושים שכועסים
אפשר: לבקש חיבוק, אפשר לזרוק כריות בחדר, אפשר להקשיב לשירים, אפשר לרקוע ברגל ולהגיד ״אני כועס!!״

תראי, היו לו פעם התקפי עצבים מטורפים,
"רק" לרקוע ברגל או להגיד- אני כועס ממש לא עזר..
הוא לא נתן שיתקרבו אליו, נשך, בעט, זרק ושבר צעצועים..
בקיצור- היום אנחנו במצב יותר טוב אבל יש רגעים שהוא עדיין לא מצליח לשלוט לגמרי בעצבים.
הוא נכנס לבועה כזו ש-הכל עכשיו יתנהל לפי איך שאני רוצה!
עד שהוא מגיע למצב של- לבקש עזרה להתמודד, זה אומר שהוא כבר במודעות עצמית, זה אומר שהוא כבר שבר או בעט במישהו/משהו..

טוב.. אני מרגישה שדיברתי היום יותר מידי על הצדדים ה-לא נעימים שלו... אני יפסיק עכשיו..

בובה, צעד צעד יש מודעות והוא מנסה לחפש דרכים לרגיעה
הוא מזהה שהמצב יוצא משליטה ומחפש איך להלחץ מזה
תחזקי אותו על זה
זה יבנה לו בטחון בקשר לזה ויגביר מוטיבציה
אני הייתי יושבת איתו ומקלידה ספר עם תמונות שלו
מה עושים שכועסים
שהוא יתן פתרונות
זה יכול לעזור וזאת המלצה קבועה שלי
ואת לא צריכה להרגיש רע עם זה שאת פורקת
רק מי שחווה ילד עם התקפי זעם יכול להבין כמה זה מתיש ומכאיב
את מנסה לעזור לו בכל דרך ואת ערה ומודעת לקשיים שלו וזה הכי חשוב בעולם
שיש מודעות של ההורים, זה כבר חצי מהדרך
ואני חושבת שגם הילד בכיוו טוב וחיובי.