החיים בחוסר וודאות... סתם שיתוף ארוך מאוד - הריון ולידה

רציתי לשפוך קצת מהלב את מה שהצטבר...
די קשה לחיות ככה - כשאת פתאום מגלה שההריון הראשון שלך דורש יותר צומי, ולא שזה רע - את רואה את העובריקה יותר וזה נחמד :)
אבל... הכי מעצבן שאת בעצם לא מבינה מה קורה, ואין מי שיסביר לך בשפה שאת מבינה... אני נאלצת ללמוד הכל מאינטרנט, לשגע רופאים ואותכן, ולבוא לרופאים עם פרצוף חכם שיכלו לדבר איתי בגובה העיניים ולא כמו עם ילדה קטנה, כי עד היום כל פעם שרציתי לשאול נתקלתי בחוסר סבלנות וחשק לרדת לפרטים...
אני נאלצת לאסוף מידע בפירורים, ממש ככה - מנסה להבין מה קורה איתי, מה עושים ולמה... הרופאים בבתי חולים לא מסבירים, הם עושים בדיקות, נקודה. אין מה לצפות מהם. אחיות לא יודעות הכל וגם הן לא תמיד נחמדות.
ממה שהבנתי עד היום לגבי המצב שלי - הראש והבטן של העוברית שלי קטנים לגיל ההריון, זה דורש בדיקה למה זה ככה - בגלל מום/וירוס/מחלה/אי-ספיקת שליה או מה.
זה תחום רחב מאוד שדורש המון בדיקות, ובין בדיקה לבדיקה עובר מלא זמן שאני חיה אותו בחוסר וודאות מוחלט... מה יהיה? איך להתייחס לזה? באיזו גישה לבוא? אם אחשוב חיובי בלבד זה מצוין אבל חדשות רעות יכו בי חזק יותר מאשר אם אתכונן נפשית (רק שאני לא יודעת למה להתכונן ואם צריך בכלל). אני כבר כל-כך נקשרתי לבובה שלי, מגיבה לכל תנועה שלה, מדברת איתה, בונה ממש מערכת יחסים... מה יהיה אם היא תיוולד לא בסדר? איך אתמודד עם זה? ולמה זה מגיע לי?
מאוד קשה לי להתמודד עם חוסר וודאות הזה וההמתנה הבלתי נגמרת הזאת בין הבדיקות - יש לי ביקורת בעוד שבוע רק, ואם תוצאות של בדיקות דם לא יגיעו עד אז אצטרך לדחות אותה, ומוניטור ו-US יהיו רק אחרי זה בכלל, אז עד אז עליי רק להרגיש תנועות מבלי לדעת מה קורה שם בפנים... אפשר לחיות ככה?....
בעלי לא בא בחשבון מבחינת ההרגעה - הוא נלחץ יותר ממני, מתחיל לדבר באגרסיביות (לא כלפי כמובן אבל עדיין - זה מלחיץ אותי עוד יותר ומרגיז רצח!) ודורש הסברים ואני זאת שבסופו של דבר צריכה גם לספק לו את המידע וגם להרגיע אותו ולא להיפך.... ואף אחד, אף אחד במערכת הזאת לא דואג למצבה הנפשי של אישה הרה! יעשו מיליון בידקות, יתנו מיליון תרופות אבל לא ישימו לב שהאישה בדיכאון או עצובה או לחוצה או שד יודע מה עוד...
וכל מידע חדש שמתקבל פתאום מערער את כל השיוויון הנפש שהצלחתי לאסוף עד כה...עוד בדיקה, ואם לא אז לדחות, ואז לשנות ואז לחכות, ואז אם ככה אז.... אוףףףףףף
אין לי כוח לחיות ככה....אני לא יודעת מה לחשוב, אם כדאי לי בכלל להיקשר להריון הזה שאולי אני לא יודעת מה יהיה איתו.... נראה לי שעד שיסיימו את כל הבירורים אני כבר אצטרך ללדת... ולא יהיה לי שום מידע לגבי מה יהיה ומה צפוי לי. רע מאוד...

סליחה בנות, הייתי חייבת להוציא כי אין לי לאן....תודה על הסבלנות והבנה.