פרייייקה... - הריון ולידה

החלטנו לא לדבר כל סוף השבוע, עד שירגעו הרוחות,
אבל אני לא יכולה להחזיק את עצמי.
אז אני כותבת לדף.
אהבה שלי,
היום, אחרי משבר נוסף ביחסים, החלטנו שדי, שזהו.
שנגמר.
הלב שלי מתהפך בתוך הגוף ואני לא מצליחה להרגע לרגע.
אני חושבת עליך בכל שניה, תוהה מה אתה עושה ואם גם אתה חושב עליי.

מסתכלת על הבטן שעוד לא יצאה ומיד העיניים מתמלאות בדמעות,
גדל שם משהו ממך, גדל שם משהו שלך.
עוד שבועיים אדע אם זה בן או בת.
באולטרסאונד האחרון הרופא מדד אותו ואמר שהוא גבוה יחסית,
אני ואמא שלי, שהייתה איתי שם, חייכנו ואמרנו שגבוה כמוך.

אף פעם לא חשבתי שדבר כזה יקרה לי.
שאכיר מישהו שיכניס אותי לבועה מדהימה של אהבה גדולה מאין כמותה - תוך שנה.
וינפץ לי אותה- חודש לפני החתונה שלנו.

אני קוראת את שתי השורות האחרונות ובאמת לא מאמינה שדבר כזה קורה לי.
אנחנו לא טובים אחד לשני.
אני אומרת את זה בכנות חדה עד דוקרת.
אתה סוגר עליי ואני מאבדת את עצמי בין ידיך.

נתתי לך לקחת לי את הכל,
לקחת חברים,
לקחת חופש,
לקחת שמחת חיים ואופטימיות (עם כמה שכואב להודות),
לקחת לי אותי!
ובמקום כל אלה- הבאת לי אותך וכישפת בתלות עיוורת בך.
הרגשתי שאני לא צריכה שום דבר חוץ ממך, חוץ מאתנו.

והיום התעוררתי, מבולבלת מאי פעם.
מתלבטת אם להשאיר לך אותי- ולוותר עליי,
או להשיב אליי את עצמי- ולוותר עליך.

והבחירה כ"כ קשה.. וגורלית..
---
זה ישב לי כ"כ הרבה זמן.
הייתי חייבת ..