שוב אני... רוצה עצות מכן.. סורי שאני קודחת במוח - הריון ולידה

אבל לא הכל אבוד ולא הכל נגמר
נכון שזה לא הולך להיות קל אבל יש לך משפחה תומכת
ויש לך קשר טוב עם אמא
תאמיני לי שהורים בנויים להתמודד גם עם אכזבות מהילדים שלהם
וגם עם כאב וצער
ואין מה לעשות
תנסי לשבת עם אמא שלך
לדבר איתה, להסביר לה ולתת לה להרגיש מה שאת מרגישה
את לא יכולה להתחתן איתו. אם לא בשבילך אז בשביל הילד שלך.
את חייבת לדבר עם אמא שלך ולהסביר לה בדיוק מה עובר עלייך
הם לא תמיד יודעים
לי היה אקס שלא היה לי טוב איתו
וכשנפרדתי ממנו אבא שלי לא הצליח להבין למה
הוא פשוט לא ידע מה עברתי
וזה בדיוק הטיפוס שלך חבר שלך אחד חסר בטחון, קנאי שניתק אותי מכל החברות שהיו לי
וזה לא היה נאה דורש ונאה מקיים.

אני ממשיכה כאן כי זה לא נותן לי בהודעה הקודמת
בסוף נפרדתי ממנו ולהגיד לך את האמת? לא הזלתי דמעה!!
חודשיים אחר כך כבר הייתי עם בעלי
עולם אחר לגמרי
גם לך מגיע מישהו יותר טוב
את לא יכולה לחיות עם מישהו שיגיד לך כל היום לסתןם
ואת זה הוא אמור לומר בשיא האושר
מה יהיה כשיהיה באמת קשה?
מה יהיה בלילות? מה יהיה כשהילד יהיה חולה?
מה הוא יעשה אז?? תחשבי על הילד שלך!
ההחלטה בידיים שלך
כמה שהוא ינסה להפוך אותך לחלשה ופאסיבית את לא כזו
את יכולה לבחור אחרת

מה זאת אומרת "אם היו עוד תגובות כמו שלך?" כאילו שבאמת את מתייחסת לעצות שנותנים לך כאן?
והנה עכשיו אומרים לך שאת עושה טעות, למה את לא מנסה לשנות משהו?

היי

טוב, אין טעם שאחזור על דברי כולם...
אתמצת את זה בשלושה משפטים:
את מחריבה לך את השנים הבאות של חייך
את תהרסי לילדך את השנים הראשונות של חייו
תבטלי את החתונה לאלתר

אני יודעת שמשפטיי, חדים וקשים ככל שיהיו, לא השפיעו עלייך במיוחד.
ולא חלילה כיוון שאת לא רוצה את עצותינו, או כי את אטומה, את כמהה לעצותינו ואפילו מייחלת ליישם אותן, אבל משותקת מהפחד. פשוט כך.
הפיתרון: טיפול פסיכולוגי.
הבעיה: אין זמן.
פיתרון זמני: קחי דחוף חברה טובה (כי נראה לי שהמשפחה לא משחקת פה תפקיד) או מישהי / הו שאת יכולה לסמוך עליו ותבקשי ממנו שיעשה עבורך את העבודה השחורה. שיבטל הכל. שילך הוא ויודיע למי שצריך להודיע שהכל מבוטל, ושיודיע להם גם שאת נוסעת קצת. סעי לאותה חברה ותהיי אצלה קצת. שלא תצטרכי להתמודד עם כל השאלות/ צעקות וכד'.
במקביל קחי טיפול פסיכולוגי שיעזור לך להתמודד עם הפחדים.

מה הפייס שלך?

מאחלת לך הצלחה רבה
ולדעתי- מה שרשמתי לך, עבורך, במצב הנוכחי- מהווה את הפיתרון היחיד.

טוטילה,
אולי זה לא נראה ככה, אבל כן, אני מקשיבה למה שכותבות לי פה הבנות.
זה אולי נראה קצת מושפע, אבל אני יודעת שהן צודקות.
הן אומרות לי את מה שאני פוחדת להגיד לעצמי.

ולמה אני לא מנסה לשנות?
כי אין לי אומץ.
כי אני פחדנית.

העליתי כבר פעמיים את זה שאני רוצה לבטל את החתונה, ואיכשהו, חזרתי בי.
אני לא מסוגלת להגיד להורים שוב שאני לא רוצה. פשוט לא רוצה את זה לעצמי!

אני יושבת פה בסלון עם אמא שלי וזורקת לה רמזים.
"חבל שנכנסתי להיריון בכלל.."
"איזה כיף אם יכולנו להתחתן בלי להתקדש, לסיים את המסיבה ולשלם לספקים"

אין לי אומץ להגיד לה כמו בחורה בוגרת
"שמעי אמא, אני יודעת שזו כבר פעם שלישית שאני מעלה את זה,
אבל אני לא רוצה להתחתן.
בפעם הראשונה שאמרתי שאני לא רוצה- לא רציתי.
בפעם השניה שאמרתי שאני לא רוצה- לא רציתי.
וגם עכשיו אני לא רוצה.
הסכמתי בעיקר כי הלחצתם אותי. וכי רציתי אבא לילד שלי."

הלוואי שהייתי קצת יותר אמיצה.

את מפחדת מהמשפחה שלך? מהבן זוג שלך? מהמשפחה שלו?
כי אם את רק מפחדת מההורים שלך אז זה "קל" יותר להתגבר על זה. מה הם יעשו לך? ינדו אותך מהם כשאת בהריון? מה הדבר הנורא ביותר שיקרה לך מזה?
אבל אם את מפחדת מהבן זוג או מהמשפחה שלו אז זה מאוד מאוד גרוע להיכנס לקשר כזה ותברחי עכשיו אחרת הפחד לא יתן לך לצאת מזה...ותחשבי על הילד שלך...

טוב,
אחרי ההודעה האחרונה שלך גם אני חייבת להתערב!!
עזבי עכשיו שאת הורסת לעצמך את החיים, עזבי כן תוכלי להתגרש, לא תוכלי.

תחשבי על הילד שלך!!!!

למה הוא צריך לשלם על הטעויות שלך?!?!

ותאמיני לי, אני יודעת מה זה ילד שמשלם על טעויות של אמא שלו!
אני ילדה שאבא שלה הרביץ לה כל הילדות!
אני ילדה שאבא שלה כל החיים דאג להגיד לה שהיא אפס, שהיא כלום!
אני ילדה שאבא שלה היה מקלל את אמא שלו בכל המילים האפשריות, וגם מרים עליה יד (להרים יד זה עוד התבטאות רכה).
ותמיד אמרתי לה: למה?!? למה את עושה לי את זה?
עזבי שאת עושה את זה לעצמך, בחירה שלך, אבל למה לי??? למה?!?!?!? (אוףף...אני מתחילה לבכות ואני בעבודה)...

הילד שלך לא צריך לראות איך אבא שלו מדבר לאמא שלו (ומי יודע לאן זה יגרר)
הילד שלך לא צריך לגדול כדי להגן עליך מהמילים והמעשים של אבא שלו.
לילד שלך לא תהיה ילדות אם תיהי איתו...!!!
לי לא הייתה....

אני יכולה לספר לך עוד 1001 סיפורי זוועות..

ההורים שלך יבינו אותך..אני בטוחה.. את הבת שלהם, האושר שלך זה מה שהכי חשוב להם...

את החלטת לשמור את התינוק הזה ולא להפיל
למרות שידעת מי האבא מראש
את צריכה להתמודד עם ההשלכות
אין לך ברירה אלא להיות אמיצה ולקבל החלטה
אם קשה לך לדבר, אז תכתבי לה
תראי לה את ההתכתבות בפורום
תני לאמא שלך קצת יותר קרדיט שתוכל להתמודד עם זה.
נכון שעדיף להתחתן ולגדל ביחד
נכון שזה מאד קשה לבד
אבל לפעמים הביחד הוא הרסני ורע ולא מותיר ברירות

מה יהיה?......

אני מאוד שוקלת לכתוב להורים שלי מכתב ארוך שיסביר בדיוק מה אני מרגישה-
ולברוח מפה לכמה שעות או אפילו יום-יומיים.
לנתק את הפלאפון או כל דרך ליצור איתי קשר.
פשוט להעלם ולחזור כשירגעו הרוחות.
אני לא מסוגלת להתמודד עם כל הטענות והשאלות שלהם עכשיו.
ועוד יותר לא רוצה להגיע למצב שהם מצליחים לשנות שוב את דעתי.
השאלה אם זה לא ילדותי וחסר אחריות מצדי..

זה יותר אחראי מלעצום עיניים ולהתעלם מכל סימני האזהרה בדרך ולהתחתן בידיעה שרוב הסיכויים שאלה לא יהיו נישואים מאושרים, בלשון המעטה.

תכתבי להם מכתב ארוך וחד וחלק - החתונה מבוטלת
תלכי ליומיים לחברה ותסבירי שאת צריכה לנקות את הראש
כל הלחץ הזה לא בריא לא לך ולא לעובר
וחשוב שההורים שלך ידעו את זה
זה הרבה יותר טוב מאשר להתחתן איתו ולסבול כל החיים.
אל תוותרי, תעשי את זה
את כבר בדרך לשם! אל תוותרי לעצמך!

שלום יקירה, ויקירות,
השרשור הזה מאד מאד מרגש - ולו בגלל פתיחות הלב שקיימת בו, והסיפורים שכולן הרגישו צורך לשתף.
תודה לכל אחת ואחת.
יקירה - מה רבים מעשייך,
אין לי אלא לחוש אמפטיה רבה מאד להרגשתך ולחוסר אונים שאת מביעה.
אני מסכימה בלב שלם עם מי שכתבה לך שמספר פגישות טיפוליות יכלו להיות לך לעזר רב בצומת זו בחיים בה את נמצאת.
אני גם מבינה את עניין הזמן המתקתק ואולי שיקולים נוספים שלך לאי יכולת להגיע לטיפול כרגע.
אני יכולה לומר לגבי המשפטים שכתבת: "כי אין לי אומץ", "כי אני פחדנית", שהם משפטים המעידים על נרטיב מסוים בו את תופסת את עצמך.
'נרטיב' הוא סיפור. ומדובר בדרך כלל על סיפור אותו האדם מספר לעצמו, והוא הסיפור המתווה את תפיסתו לגבי עצמו.
כשאת אומרת לעצמך "אני פחדנית" - את בהכרח תתנהגי כפחדנית. צריך גם לשאול מה אומרת המילה "פחדנית" בעינייך, אבל אין ספק שאם המילה הזו מבטאת רתיעה מעמידה על דעתך, זכויותייך הבסיסיות ו-ויתור על עצמך לטובת מישהו אחר (הורה, חבר...) אותו את תופסת כ"חשוב יותר" ממך - אזי יש פה בעיה קלה...

איני רוצה להכנס לדיון לגבי אמירותיו והתנהגויותיו כלפייך. איני יודעת אם הן "אלימות" או לא, איני יודעת אם הן מעידות במשהו על עתידך איתו או לא, איני יודעת "לנבא" את המשך חייכם המשותפים - ולו בגלל שהנבואה לשוטים היא ניתנה, וכבני אנוש אל לנו לשפוט ולקבע אף אחד בשום מצב. רק לאל ניתנה הזכות הזו, ואף אחת מאיתנו עדיין לא מתקרבת לדרגתו.

אבל אני כן יכולה לומר - ובוודאות די גדולה - שאם כעת את מרגישה שלא טוב לך איתו, אם כעת את מרגישה צורך "להתחבא" לעתים ולהסתיר דברים, אם כבר עכשיו את מעלה בעייתיות שכזו בקשר איתו, הדבר בעל פרוגנוזה (= יכולת ניבוי להמשך) לא טובה להמשך חייכם המשותפים.

חשבי על הדברים, ובכל מקרה - אלו החיים שלך. זכותך הבסיסית היא לעשות עם חייך כרצונך. אין אדם בעולם היכול לקחת ממך זכות זו, ועלייך לזכור זאת.

נסי להרגע... החיים לא "נגמרים" בגיל 20, או כשמתחתנים, או כשנולד ילד...
כל קושי הוא הזדמנות לצמיחה, גם אם בתקופה הראשונית זה לא נראה כך.
עלי והצליחי, שמרי על עצמך מאד מאד,
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

כן.
תרשמי מכתב ותיסעי קצת.

אני מאמינה שברור לך שהילדותיות וחוסר האחריות שבמעשה הזה מתגמדות וכמעט בלתי נראות אל מול אלו שבאופציה השניה שעומדת מולך.

אם את צריכה לשוחח מעבר לפורום תכתבי לי את הפייסבוק שלך.
אל תוותרי
אל תתייאשי
אל תיכנעי לפחד

תראי שבסוף זה ישתלם לך

אני בשוק!

את אמיצה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
יש לך ביטחון להגיד את הדברים שלך ולשים אחריהם נקודה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
יש לך כוח להתעלם מכל הפקהפקה שמרעיפים עליך אחרי הנקודה!!!!!!!!!!!!!!!!!!
כי יש לך יכולת פשוט לא להכניס דברים לראש שיוצאים אחרי הנקודה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
הרצון שלך זה מעל הכל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
את מעל גיל 18 - רק את אחראית על מעשייך! את כבר בוגרת!
ויש לך כוח להתנהג ולהרגיש ככה! ואת מסוגלת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
את מסוגלת ויכולה להגיד לא כשאת מרגישה לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
את יכולה להגיד לא! את מסוגלת! את לא תתני לאף אחד לאנוס אותך!!!!! כי את חזקה!

ואם לכתוב מכתב ולצאת מהבית זה נקודה שמנה מאוד שאת רואה כרגע אז:

אני לא אוסיף מילה. מסכימה עם כל פסיק והברה שנכתבו כאן באכפתיות ובאהבה,
ולמרות שאני בד"כ לא מחווה את דעתי בענייני זוגיות כי קטונתי ...
בכל זאת....

אני ממש ממש ממש ממש ממש מקווה לראות כאן הודעה בקרוב, שהתגברת על הפחד והכל מבוטל, והחיים שלך ושל התינוק שלך ניצלו (ממש כך אני רואה את זה)

את מסוגלת!!

מאמי חשוב לי להוסיף על כל מה שאמרו משהו קטן:
אני לא מתיימרת לדעת מה הקב"ה רוצה/ חושב אבל דבר אחד חדר לי טוב מאוד וזאת הסיבה שחזרתי בתשובה:
ה' אוהב אותך את הבת שלו והוא רוצה רק את הטוב בשבילך ולפי איך שזה נראה הגבר הזה מממממממש לא טוב בשבילך!!!!!!

וכמו שה' אוהב אותך בתור מי שמתיימרת להיות דתייה, ואמא לשני ילדים אם הילדה שלי הייתה במקומך, בהיריון ולפני חתונה עם כזה דבר- הייתי אני בתור אמא שלה מתקשרת להורים של הבחור זורקת אותו לכל הרוחות ומשלמת את הקנסות עם חיוך גדול על הפנים! ובנוגע לילד שבבטן שלך אין מה בכלל לדבר על הפלה כי בואי נקרא להפלה בשמה רצח! והילד בבטן שלך לא אשם שזה לא זמן טוב! אבל אל תדאגי מאמי בשביל זה יש אגודות כמו אגודת אפרת שיעזרו לך בכל מה שתצטרכי אפילו למצוא בית לתקופת ההיריון ואחריה אם את צריכה לברוח לאנשהו!
בכל מקרה בכל מה שתצטרכי בפייסבוק קוראים לי מירב מרצ'נה ואני גרה באזור הדרום לכל דבר!
כל בוקר אני אומרת תודה לאל על המתנה הנפלאה שהוא נתן לי

מאמי, אל תפחדי לעולם, האל איתך

JENJEN

תראי קראתי הכל הכל הכל
אני חושבת שהבנות אמרו הכל וכולן מדהימות אחת אחת, כמה אהבה ורצון לעזור.
אני חושבת שאת מספיק בוגרת כדי לקבל את ההחלטות הנכונות
אני חושבת שלהיכנס לקשר שמראש ידוע שמיועד לכישלון - זאת טעות עצומה
לומר שזה חסר אחריות לוותר על הקשר, לבטל עם "ספקים" של החתונה - זאת טעות עצומה
בסופו של דבר את כבר לא לבד, יש לך ילד (אמנם עדיין בחממה אבל הוא קיים) - ואת העתיד שלך את צריכה לתכנן לפי מה שיהיה הטוב ביותר לשניכם.
אמא מאושרת ילד מאושר - זה משפט פותח לכל החלטה שלי כאמא.

וכל אמא הגיונית סבירה ואוהבת עלי אדמות תרצה שהילד שלה יהיה מאושר ומרוצה - וזה מה שהייתי מצפה מההורים שלי, אחרת מבחינתי הם לא צד בשיקולים שלי.

מקווה מאוד שתמצאי את הדרך ואת הכוחות להילחם ב"שדים" שמקיפים אותך כרגע.

אנחנו פה בשבילך תמיד

לורה- זה היה מן שוונג כזה...

פשוט כ"כ כאב לי עליה...

בד"כ אני לא מדברת על הדברים האלה כ"כ בקלות...

ג'ני - וזה היה יפה ולעניין

ג'ני - רק רציתי להגיד שאת מדהימה ואני שולחת לך אינסוף חיבוקים

איזה מקסימות...

איך השרשור הזה הפך להיות עליי??

ג'ני לחלוק את מה שחלקת זה לא קל! וזה שהסכמת לחלוק את זה מראה כמה את מדהימה!!! גאה בך!

אני לא הבנתי...הוא מתחתן איתך???
את והוא היחידים שצריכים לקחת אחריות והחלטות נקודה.
אני נשואה 10 שנים ואני אוהבת אותו טונות והוא אותי ושנינו סותמים אחד לשנייה את הפה..נו אז מה???? חוצמזה תמיד יהיה לך קלף עליו "אמרתי לך"....

תבהירי לו שאם את מתחתנת איתו הוא צריך לשתף אותך בהכל !