הרהורים, פחדים ותהיות... - הריון ולידה

יש משהו שמציק לי מאד מהרגע שגיליתי שאני בהריון ואני לא יודעת איך להתמודד איתו.
ההריון הזה כל כך יקר לי, כל כך חשוב לי וחיכיתי לו הרבה מאד זמן. אני חייבת להודות שהוא לא היה מתוכנן כי הייתי אמורה לטוס לחו״ל ורצינו לחכות לאחרי הטיסה אבל כנראה שאלוהים היו תכניות אחרות ואין לי בעיה עם זה...
ההריון הזה מלווה בהמון פחדים, חששות, חרדות, דאגות שלא היו בהריון הקודם. בהריון הקודם פשוט נהנתי מהתהליך, מכל שבוע שעבר, מכל בדיקה, מכל מכנס שכבר לא נסגר עליי ותמיד היתה התרגשות וציפייה לבאות.
ההריון הזה אני מרגישה אחרת לחלוטין. כמובן שאני שמחה ומתרגשת אבל יש בי איזשהו מנגנון הגנה שלא נותן לי לרחף ובאמת באמת לשמוח. אני כל הזמן דרוכה, מחפשת את החדשות הרעות מעבר לפינה, את הבדיקה שלא תצא תקינה, את הדימום את מה שינפץ לי שוב את האשליה שמשהו טוב קורה לי. אני בחרדות מטורפות, בקושי מדברת על ההריון, לא משוי ה בו כמו בהריון הקודם והפחד שלי הוא שאני פחות אקשר לתינוק הזה כמו שנקשרתי לארבל.
מצד אחד יש בי חלק שבטוח שההריון הזה יביא עימו ילד בריא ושמנמן אבל מצד שני, אני פוחדת להיקשר. אני לא מדברת לבטן כמו שעשיתי בהריון של ארבל ממש מתחילת ההריון, לא מעיזה לפנטז אם הילד/ה יהיה דומה לי או לבעלי, בקושי חושבת עליו והכל רק כי מקונן בי הפחד ששוב אאבד ושוב אצטרך להתמודד עם אבדן.
עד כה כל הבדיקות תקינות, הרופאים (וכבר ראיתי המון מהם) אומרים שההריון הזה תקין לחלוטין ואין שום סיבה נראית לעין לבעיה אבל הלב לא נותן לי להיקשר כי כך גם היה בהריון של ארבל! הכל היה תקין!
אני לא יכולה לחכות לשלב שארגיש את התנועות כי אני מאמינה שזה יעזור לי להיקשר יותר אבל כל כך קשה לי!
כשאני הולכת לרופא ואני רואה את העובר באולטרסאונד הלב שלי כל כך מתרחב בהתרגשות וציפייה ואני ממש מאוהבת אבל ברגע שהבדיקה נגמרת אני שוב חוזרת למקום המגונן והמפחד להיקשר... איך משנים את זה???
אני מפחדת שהילד יוולד ואני לא אוהב אותו, או שאני לא אוהב אותו כמו את ארבל. אני מפחדת שאני אטפל בילד כמו מטפלת ולא כמו אמא. אני מפחדת שאני תמיד אחשוב שאם היתה לי את ארבל אני לא הייתי עכשיו בהריון והכי גרוע שאני לא בטוחה מה אני מעדיפה... אני מרגישה שאם אני אתמסר לילד הזה אני אשכח את ארבל ואני לא רוצה כי זה לא הוגן אבל מצד שני אם לא אתן לילד הזה את כל האהבה שלי כי אחשוב על ארבל זה לא הוגן לילד הזה כי הוא פה והיא לא ומה הוא אשם????
אוווף. אני כל כך מוטרדת וקרועה ולא יודעת איך להתמודד עם הרגשות האלה שמציפים אותי!
אני מניחה שיצא לי בליל של מילים אז אני מתנצלת על הניסוח המבולגן אבל זה מה שיצא לי בסערת הרגשות.
תודה למי שקראה