אפרופו סופר נני - צריכה עזרה ודחוףף - הריון ולידה

גם נווה בנדיט לא קטן והוא צועק ולפעמים אפילו מרביץ.
אני לא עוברת בשתיקה על שום דבר שלא מקובל או שאני לא מסכימה בבית, אני מעירה ומסבירה לו, עד כמה שניתן, לא להרביץ, לא לצעוק, לא למשוך לרז בשיער, לא לנשוך וכו'..זה חלק מהגיל ומהשפעות המעון.
כמובן שהוא מושפע גם מהתנהגות האחים שלו ואם הוא יראה אותם רבים או מרביצים ישר הוא יעשה את אותו הדבר.
לגבי השינה- תני לו כמה דקות לצעוק במיטה עד שהוא יבין שצעקות לא עוזרות לו.
מקסימום תבואי כל כמה דקות ותשכיבי אותו...בסוף הוא יתיאש

המפתח הוא לא להתעצבן ולהגיב לדברים שלא מקובלים עליך.
לענות לו בתון סמכותי ולא להתחיל לצחוק או לדבר בקול של תינוקות.
הוא בסופו של דבר (לקראת גיל 30) יבין שאת הקובעת (ליתר הדיוק חושבת שאת הקובעת בבית פשוט בגיל 30 הוא ישתוק ולא יגיב ואז את תחשבי שאת סוף סוף קובעת) ויוותר
זה הכל ענין של בחינת גבולות. אל תוותרי לו
שיהיו גבולות ברורים, לא מרביצים, לא צועקים וכו'

תראי, הוא התחיל לבדוק גבולות
זה הגילצשתגובות הסביבה פתאום מאד מעניינות
הילד מבין שהוא מצליח לעשות משהו ואז לעורר את התגובות

לא להתרגש אם הוא משתולל, אם הוא מרביץ להפסיק את זה מיד ולומר באופן ברור ״לא מרביצים!״
לחזק על התנהגות טובות
תעקבי ותראי אם יש סיבה להשתוללות למשל כשהוא עייף או קם מהשינה..

כשהולכים לישון, הולכים לישון! יש שגרת שינה קבועה וזהו
לא להשבר
להשכיב אותו בעדינות ולומר לא עכשיו ישנים
ולצאת מהחדר או לשבת בחדר מבלי שיש בניכם קשר עין

לא להוציא אותו מהמיטה הוא בדיוק בגיל שזה הזמן ללמוד

אם אני אומרת לו אוראל לא אני לא מרשה הוא מסתכל עליו מחייך וממשיך לעשות את מה שאמרתי לו לא

הוא צועק אני אומרת לו אוראלי אנחנו לא צועקים הוא מסתכל עלי כאילו מה אני אומרת וממשיך לצעוק

שאנחנו מרימים אותו הוא מושך לנו במשקפים מושך לי בשער בעגילים שאני אומרת לא הוא בכוונה ממשיך

הוא זורק לי את המוצץ ומחכה שאני יביא לו - אני מרימה מביאה לו והוא שוב זורק מחכה שאני יביא לו אם אני לא מביאה לו הוא מתחיל לצעוק

כרגע אין לו עוד אחים שאם הוא לומד את ההתנהגות הזו - זה רק מהמשפחתון

יסמין, מהמשפחתון או לא זו התנהגות שהיא בופר נורמטיבית
הוא לומד איך מתנהל העולם ולומד שלכל מה שהוא עושה הוא מקבל תגובה
כעצה יצרתית טת יכולה להדפיס תמונות מהאינטרנט למשל אסור לצעוק
להראות לו ולהסביר לו. תתלי בבית במקום בולט
להסיר לו גם שלא נעים שהוא צועק
לחזק על התנהגות טובה
ולא להרים לו את המוצץ! זה לא משחק שירם לבד

נראה שהוא באמת בודק גבולות כמו שכבר כתבו, הוא עוד קטני בן 11 חודשים.
בגיל הזה אם הוא מרביץ הייתי עושה את הדבר הבא: כשהוא מושיט יש להרביץ אז לתפוס לו את היד (כמובן חלש אבל לתפוס אותה כדי שהוא לא יוכל להכות) ולומר בקול סמכותי "לא להרביץ אסור!" ככה לחזור על זה כל פעם אפשר לומר "זה כואב לי, לא להרביץ".
לגבי עניין השינה - יש כמה שיטות, לנסות להתעלם אם הוא ממשיך לצרוח כל פעם להיכנס ולהשכיב אותו (בלי ליצור קשר עין ובלי לדבר איתו) או לשבת בתוך החדר עם הגב אליו בלי ליצור קשר עין ובלי לדבר (המצב הזה יותר מתאים לתינוקות שבוכים ולא רוצים לשכב במיטה). בנוסף תפזרי כמה מוצצים בכול המיטה ולא רק מוצץ אחד ככה גם אם הוא קם בלילה הוא יכול למצוא מוצץ לבד.
בהצלחה

הילדים הם גשר אל עצמנו, שנתן לנו הזמן.
שלום חנוך { מתוך השיר "על פני האדמה" }

לצערי אין פתרון קסמים, כמו שכבר כתבו כאן - הוא התחיל לבחון גבולות ע"י ניסוי וטעיה...
הפתרון הוא פשוט להיות עקביים בתגובות שלכם, מה שאסור - אסור, לדעת לבחור את המלחמות ועל מה לוותר (כן כן גם בגיל כזה קטן) וכמובן להציג לו אלטרנטיבות אחרות.
אם הוא מושך בשיער או כל דבר דומה צריך להגיד לו לא בסמכותיות ובמידת הצורך להזיז את היד שלו מהמעשה.

השיטה שלי,שעבדה ועובדת אצלי:

לקחת אויר לנשימה,לקחת הרבה-סבלנות,להשתמש ברוך,חמלה.
*ללטף את השיער: להגיד לו- ככה זה נעים לי,טובה לאוראל,טובה לאמא (לקחת לו את היד וללטף איתה+את היד שלך).
*להיות בקשר-עין (להשיר-מבט),ליצור עומק-ריגשי, זה גורם לפנים להשתנות והם מתחילים לחייך! ולהיות ברוגע,לקראת שינה שלווה.
*להסיח את הדעת: לשיר וכו' וכו'...
*אם הוא מפיל את המוצץ מהמיטה,אז לדאוג לכמה מוצצים במיטה ולי אין-בעיה לקחת ולאסוף מול התינוק אם צריך,ע"מ לשדר לו שאני לא-מתרגשת/מתעצבנת.

לשדר סמכותיות,נינוחות,קוליות והרבה רוגע וסבלנות.

כך אני מקצרת טווחים של התמודדות עם כל האתגרים האילו.