קודם כל, תודה לעונות

וזה מצויין שאתן מביעות את דעתכן כי אני בעצמי עדיין מתלבטת המון בעניין.
אנסה להסביר את השיקולים שלי.
אביגיל ומיכל נמצאות עכשיו בגן רב גילאי (3-6) שמחולק לשתי קבוצות גיל. אביגיל הייתה אמורה להיות בין הגדולות בקבוצה של הקטנים. אני דרשתי להעביר אותה לקבוצה של הגדולים בשביל להפריד אותן.
השנה יש לי את הדילמה האם לעלות את מיכל לקבוצה של הגדולים כי היא גבולית בגיל, אבל זה סיפור אחר כבר.
שנה הם למדו את האותיות, התחילו כבר מניה, חריזה, הבהרות וחשבון. וגם אנגלית. שנה הבאה הם יסיימו את התוכנית של גן חובה ויותר.
אביגיל מאוד אוהבת ללמוד, היא נמצאת באותה רמה עם ילדים בטרום חובה למרות שהיא קטנה מהם. את השיעורי בית (כן, יש להם שיעורי בית כל שבוע) היא עושה בכיף.
היא עושה חוברות בבית של הכנה לכיתה א׳.
אז מבחינת לימודים אין לה מה לחפש בגן עוד שנתיים. בזבוז זמן.
גם ככה יהיה לה קצת משעמם בתחילת כיתה א׳ כי בתוכנית של הגן יש את התכנים של כתה א׳.
מה גם שכל החברים שלה עולים השנה או שנה הבאה לכיתה א׳
החברה הטובה (היחידה בעצם) עולה בעוד שנה.
זה מהבחינה הלימודית.
מבחינה רגשית הסיפור שונה.
הבטחון העצמי של אביגיל בקנטים.
הקישורים החברתיים שלה לעולם כנראה לא יהיו טובים.
לא כשהיא הכי קטנה ולא כשהיא הכי גדולה בקבוצה.
היא לא תיהיה מסמר הערב ולא תיהיה מלכת הכיתה. כנראה ההפך הוא הנכון.
מה גם שאם היא הכי גדולה ועדיין לא מצליחה מבחינה חברתית, זה פוגע בבטחון העצמי עוד יותר.
היא מסוג האנשים שיפצו על העדר קשרים חברתיים בהתמדה והצלחה בלימודים.
בקיצור, חננה.
לא פלא שהחברה היחידה שלה זו ילדה שמסובבת את כולם על האצבע הקטנה שלה, ילדה שתלטנית שאוהבת לפקד על כל מי שבסביבה (כולל מבוגרים). ואתם יכולים לתאר לעצמיכן איזה סוג של יחסים יש להם. אבל לקחת בחשבון שאלו היחסים היחידים שיש, אני זורמת.
מיכל לעומת זאת ההפך הגמור ממנה. אני לא בטוחה שלימודים יהיו בכלל בראש שלה. לדעתי יהיו לה מעט בעיות של קשב וריכוז כמו לאבא שלה. אבל היא פילפלית, חברותית, מלאת בטחון עצמי, מסתדרת ומוצאת את מקומה בכל חברה, בכל חתך גילאים, בכל סיטואציה.
מבחינה פיזית וקוגנטיבית מקדימה מאוד את גילה.
אף ועדה ואף פסיכולוג לא ימליץ לי להשאיר אותה שנה בגן. ואני גם לא רוצה. אם היא תיהיה מוכנה (ואני מהמרת שכן) אני לא אשאיר אותה בגלל בעיות של אחותה. זה לא פייר ולא נכון לעשות.
אבל נחזור לעניינו
המקום היחיד בעולם שאביגיל מרגישה מלאת בטחון עצמי זה מול האחים שלה. מול מיכל בעיקר.
שם היא יודעת שידה על העליונה. שהיא הגדולה החכמה, החזקה, הקובעת, הערמומית.
אם אני אכניס אותן לאותו שנתון בבית ספר (ולא, כיתות נפרדות לא משנות את התמונה), אני עצם לוקחת לה גם את זה.
כי מיכל תיהיה יותר חברתית, יותר חזקה, יותר בהכל. ויש מצב שגם בלימודים אולי יהיה לה יתרון.
איפה זה מעמיד את אביגיל?
וזה לא רק כיתה א׳. זה לכל אורך הבית ספר.
וכולנו יודעים עד כמה הבית ספר הוא קשה מבחינה רגשית.
אני רואה שזה שהתעקשתי לעלות אותה לקבוצה של הגדולים בגן הייתה החלטה טובה וזה עושה לה טוב, למרות שהיא הכי קטנה.
זהו, זה בערך השיקולים.
אשמח אם תביעו דעתכן בנושא