שרותים ציבוריים - הריון ולידה

כתוצאה מחישוב מוטעה של המרחק, איזה זרם דקיק מרטיב את ישבנך עד הגרביים! ורק במזל לא נרטבות הנעליים. מאחר ואימוץ ה"תנוחה" מחייב ריכוז, את מתעלמת מהתקרית ומחפשת את גליל נייר הטואלט אבבבבבבבל – לכל הרוחות...!!!
הגליל ריק !!! (הוא תמיד ריק) – אז את מתפללת שבתוך 5 הקילו שנמצאים בתיק
שתלויי על הצוואר, יהיה איזה טישו – אבל, כדי לחפש, את צריכה לשחרר את הדלת... את מהססת מעט, אבל אין ברירה. ברגע שאת משחררת את הדלת, מישהי מבחוץ דוחפת, ואת צריכה, בתנועה חדה, לעצור את הפלישה ולצעוק "ת פ ו ס ". את מסיקה שמהצעקה שלך, כל אלה שבחוץ יקלטו את המסר ואת יכולה לשחרר את הדלת, אף אחת לא תנסה יותר להיכנס (בעניין הזה, אנחנו הנשים מאוד מנומסות), ואת מתחילה לחפש את הטישו שבתיק.
כשמצאת, היית רוצה להשתמש בכולם, אבל – צריך לזכור שיתכן ותצטרכי אחד בהזדמנות אחרת...

את מתחילה לספור את הרגעים שנותרו לך עד שתצאי.
כולך מזיעה, כי לא הורדת את המעיל מאחר ואין איפה לתלות את המעיל, והחום שיש במקומות הקטנים האלה הוא בלתי יאמן.

מבלי להביא בחשבון את המכה מהניסיון שנעשה לפתוח לך את הדלת, ברצועה של התיק הלוחצת על הצוואר, הזיעה הניגרת בכל גופך וזרזיף הנוזלים בין רגליך...
הזיכרון של אמך שתתמלא בושה אם תראה אותך ככה! כי הישבן שלה מעולם לא נגע בכסא בשירותים ציבוריים כי באמת "...את לא יודעת איזה מחלות את יכולה לתפוס שם..." את מתמידה בעמידה.

את מתה מעייפות, כשאת מתיישרת את לא מרגישה את הרגליים, את מסדרת את הבגדים במהירות האפשרית , מנסה להוריד את המים ואת יוצאת החוצה. ליד הברזים, הכל מלא מים ואת לא יכולה להשתחרר מהתיק ולו לשנייה אחת, את לא יודעת איך מופעל הברז עם החיישנים האוטומטיים, אז את בודקת ונוגעת עד שיצא זרם חלש של מים, את שמה מעט סבון (אם יש...) ואת רוחצת ידיים בפוזה של הגיבן מנוטרדאם כדי שהתיק לא ייפול ישירות אל מתחת למעט המים הזורמים. במייבש הידיים את אפילו לא מנסה להשתמש ואת מיבשת את הידיים במכנסיים (את לא תבזבזי את הטישו שהשארת בתיק לעניין זה...).

היה לך מזל אם לא נדבקה אלייך חתיכת נייר טואלט בנעל ואת ממשיכה לסחוב אותה, או יותר גרוע, אם לבשת חצאית, שזו נתפסה בגרביים שהעלית עליך במהירות האור וכל ישבנך אומר לכולם "הי, אני כאן...".

ברגע זה, את רואה את הגבר שלך שנכנס ויצא משירותי הגברים, ועוד היה לו זמן
להתיישב לקרוא ספר כשחכה לך שואל בטמטום " למה זה לקח לך כ"כ הרבה זמן?" ואת לוחשת בשפתיים קפוצות – "היה תור ארוך".

זאת הסיבה למה אנחנו הנשים הולכות בקבוצה לשירותים.
מתוך סולידריות.
כדי שאחת תחזיק את התיק והמעיל, האחרת תחזיק את הדלת, שלישית תעביר לך טישו מתחת או מעל הדלת וככה זה הרבה יותר מהר ונח מאחר ועלינו להתרכז בעמידה ב-"תנוחה".

אז, תודה לכל אלה שליוו אותי אי פעם לשירותים, ושימשו לי לוו ולקולב או החזיקו לי את הדלת !

(המקור אינו ידוע)